בחרנו עבור איראן במונרכיה חוקתית עם ממשלה פרלמנטרית בראשות ראש ממשלה, משום שלדעתנו מבנה זה מאוזן יותר, אנטי עריץ יותר, פחות יקר, ומתאים יותר לניהול רציונלי של המדינה מאשר רבים מן הדגמים הרווחים, ובייחוד מן הרפובליקה הנשיאותית המבוססת על בחירה ישירה של הנשיא.

מטרתנו לא הייתה לבחור משטר שהוא רק מסורתי או רק סמלי. מטרתנו הייתה לבנות סדר שבו אחדות לאומית, יציבות פוליטית, יעילות ביצועית, וריסון הכוח יישמרו בו זמנית. משום כך, מצד אחד בחרנו במונרכיה חוקתית למעמד הסמלי והעל פוליטי של המדינה, ומצד אחר בחרנו בראש ממשלה פרלמנטרי לניהול הממשי והיומיומי של השלטון.

מדוע מונרכיה חוקתית?
משום שהמדינה זקוקה לראש סמלי, ניטרלי, ובלתי מפלגתי שיהיה סמל לרציפות היסטורית, לאחדות לאומית, וליציבות המדינה, ובו בזמן לא יחזיק בכוח ביצועי, חקיקתי, או שיפוטי. במודל זה, המלך אינו שליט מוחלט ואינו שחקן בתחרות הפוליטית. אלא הוא מחזיק במעמד מוגבל, טקסי, וכפוף לחוקה. דבר זה יוצר יתרון חשוב: המדינה יכולה להחזיק סמל לאומי קבוע, בלי לרכז את הכוח הממשי בידי בעל תפקיד שאינו נושא באחריותיות.

במשטרים רבים, כאשר ראש המדינה וראש הממשלה מתאחדים בדמות אחת, עולה סכנת הפיכת הכוח לאישי. אולם במונרכיה חוקתית, שני אלה מופרדים:

• המלך = סמל לאחדות ולהמשכיות המדינה
• ראש הממשלה = ראש הממשלה והאחראי לניהול המדינה

הפרדה זו היא אחד הכלים החשובים לריסון הכוח ולמניעת ריכוז מופרז של סמכויות בידי אדם אחד.

מדוע ראש ממשלה ולא נשיא הנבחר ישירות?
משום שבמשטר נשיאותי, אדם אחד חייב לנהל מסע תעמולה בכל רחבי המדינה, לבנות לעצמו דימוי, ולהפעיל תחרות ארצית רחבה, כבדה ויקרה כדי להגיע לראש הרשות המבצעת. תחרות מסוג זה נראית עממית כלפי חוץ, אך בפועל היא דוחפת את הפוליטיקה לעבר תעמולה רחבה, סיסמאות פופוליסטיות, ותלות במשאבים כספיים כבדים. ככל שמרחב התחרות רחב וארצי יותר, כך גדל הצורך בכסף, בתקשורת, ברשתות השפעה, ובהון פוליטי. ובכל מקום שבו עלות התחרות עולה, עולה גם סכנת כספים מושחתים, אינטרסים נסתרים, ועסקאות בלתי בריאות.

אין אנו רואים דרך זו כמתאימה לאיראן. מדינה המבקשת לצאת ממעגל השחיתות, הפופוליזם, וריכוז הכוח, אינה צריכה לבחור את ראש ממשלתה על יסוד התחרות הארצית היקרה והרועשת ביותר.

לעומת זאת, במשטר של ראש ממשלה פרלמנטרי, העם מצביע עבור נציגי מחוזות הבחירה שלו. זהו הבדל יסודי ומכריע. הנציג מתמודד בתחום מצומצם יותר. לפיכך:

• עלות התעמולה שלו נמוכה בהרבה
• תלותו בהון גדול וברשתות מושחתות פוחתת
• תושבי מחוזו מכירים אותו טוב יותר
• ההכרעה לגביו מבוססת יותר על היכרות מקומית, עבר, רקורד, וביכולת ממשית, ולא על בניית דימוי תקשורתי בקנה מידה ארצי

במבנה כזה, הבחירה הפוליטית נוצרת מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה. העם שולח לפרלמנט את מי שהוא מכיר טוב יותר במחוז שלו, ומתוך אותו פרלמנט צומח ראש הממשלה. פירוש הדבר הוא שראש הממשלה איננו תוצר של מופע ארצי יקר, אלא תוצאה של הליך ייצוגי ממשי יותר, מקצועי יותר, ופחות מושחת.

מדוע שיטה זו מקצועית יותר?
משום שראש הממשלה במודל זה הוא בדרך כלל אדם שלפני הגיעו לראש השלטון:

• פעל במרחב הממשי של פוליטיקה ושל חקיקה
• הצליח לזכות באמונם של נציגים
• הראה יכולת לבנות קואליציות ולנהל את המדינה מבחינה פוליטית
• ועבר בחינה מוסדית

במשטר נשיאותי, אדם עשוי להגיע לפסגת הכוח רק מכוח כישרון תעמולתי, כריזמה, או יצירת גל ציבורי. אך במשטר של ראש ממשלה, ההגעה למעמד ראש הממשלה דורשת בדרך כלל משקל פוליטי ממשי, יכולת ניהולית, היכרות שלטונית, ואמון פנימי במבנה. משום כך, לדעתנו, מודל זה הוא מקצועי יותר ורציונלי יותר.

מדוע ראש ממשלה מתאים יותר לניהול המדינה?
משום שאנו זקוקים לממשלה שהיא גם חזקה וגם אחראית. במשטר זה, ראש הממשלה:

• הוא ראש הממשלה
• מכוון את הרשות המבצעת
• ממנה ומדיח שרים
• מנהל את המדיניות הביצועית
• ומוציא את ההוראות הדרושות לביצוע החוק

כלומר, ראש הממשלה איננו בעל תפקיד חלש או טקסי, אלא הראש הממשי והיעיל של הרשות המבצעת. דבר זה נחוץ למדינה הזקוקה לממשלה יעילה, לקבלת החלטות ברורה, ולביצוע אפקטיבי.

אך ההבדל החשוב הוא שכוח זה איננו בלתי מרוסן. ראש הממשלה צומח מתוך בית הנבחרים ונותר אחראי בפני אותו בית עצמו. אם יתרחק מן החוק, מן השקיפות, או מאמון הציבור, ניתן לרסנו ולהדיחו בדרכים חוקיות. לכן משטר זה יוצר שילוב של:

• סמכות ביצועית לשם ניהול יעיל של המדינה
• ופיקוח פרלמנטרי לשם מניעת עריצות

זו בדיוק הנקודה שבה, לדעתנו, משטר ראש הממשלה פועל טוב יותר מן הרפובליקה הנשיאותית:
הוא מעניק כוח ביצועי, בלי להפוך אותו לכוח אישי, ישיר, ובלתי ניתן לריסון.

מהו תפקיד הסנאט במבנה זה?
לצד בית הנבחרים, קיים גם הסנאט כבית השני, כדי שלא רק גודל האוכלוסייה והרוב המספרי יהיו הקובעים. הסנאט מייצג את המחוזות וממלא תפקיד בחקיקה, באמנות חשובות, ובאישור בעלי תפקידים. פירוש הדבר הוא שלצד רצונו הישיר של העם, נכנסים אל מבנה השלטון גם איזון טריטוריאלי ויציבות מוסדית. כך, לא הממשלה יכולה להפוך לבלתי מרוסנת, לא רוב זמני, ולא ריכוזיות יכולה לבלוע את הכול לתוכה.

אם כן, מדוע בחרנו במשטר זה?
משום שאנו מבקשים סדר שבו:

• המלך הוא סמל לאחדות, ולא מוקד של כוח ביצועי
• ראש הממשלה הוא חזק, אך נשאר אחראי בפני נציגי העם
• הנציגים נבחרים בעלות נמוכה יותר, מתוך היכרות רבה יותר, ובפחות תלות כספית
• וראשי הממשלה צומח מתוך אותו ייצוג ממשי ומקצועי יותר, ולא מתוך תחרות ארצית יקרה ומועדת לשחיתות

מודל זה, לדעתנו, מתאים יותר לאיראן, משום שהוא:

• פחות ממוקד באדם אחד
• פחות תעמולתי
• פחות יקר
• פחות תלוי בכספים מושחתים
• מקצועי יותר
• הופך את הממשלה ליעילה יותר
• ובו בזמן, באמצעות חלוקה נכונה של התפקידים בין המלך, בית הנבחרים, הסנאט, וראש הממשלה, הוא מפחית את האפשרות לחזרתה של העריצות

האידיאל שלנו במשטר זה ברור:
מונרכיה חוקתית למען יציבות ואחדות,
ראש ממשלה חזק למען ביצוע,
בית נבחרים למען רצונו הישיר של העם,
סנאט למען איזון ויציבות,
ומבנה משפטי שבו הכוח יכול לפעול, אך אינו יכול להפוך לבלתי מרוסן.