סעיף 92 נקבע כדי ליצור איזון בין המינהל המקומי לבין סמכותה של הממשלה.

במשטר מבוזר אך מאוחד, אין לרכז את כל העניינים במרכז, אך גם אין לנתק את ניהול המחוז מן הממשלה הלאומית. משום כך, בקובעו במפורש כי ״המושל הוא הסמכות הביצועית העליונה של הממשלה במחוז״, מבהיר סעיף זה שלממשלה יש ברמת המחוז נציג רשמי, אחראי ונותן דין וחשבון, וכי המינהל המחוזי אינו נופל לדואליות של פיקוד או לפיצול של סמכות. הביטוי ״במסגרת החוק, אחראי על ביצוע המדיניות הציבורית, על התיאום המינהלי ועל הפיקוח על גופי הביצוע במחוז״ נועד להבטיח שתפקידו של המושל יישאר מדויק ומוגבל. על המושל להיות מבצעה של המדיניות הציבורית ומתאם גופי הביצוע, ולא שליט מקומי עצמאי. חלק זה מונע ממשרת המושל להפוך למוקד של כוח אישי, פוליטי או חוץ חוקי במחוז. באותה שעה יכולה הממשלה, באמצעות המושל, לשמור על קוהרנטיות מינהלית ועל יישום אחיד של המדיניות הציבורית בכל רחבי המדינה. לעומת זאת, המשפט ״ניהולם של עניינים מקומיים ושירותים מקומיים, בגבולות החוק, נתון בידי המוסדות המקומיים הנבחרים״ נכלל כדי שהמושל לא ירכז בידיו את כל העניינים וכדי שהמוסדות המקומיים הנבחרים לא יידחקו לשוליים. עניינים הקרובים לחיי היום יום של הציבור צריכים, ככל האפשר, להיות מנוהלים באותה רמה מקומית עצמה. לפיכך, סעיף זה גם מבסס את מעמדה של הממשלה במחוז וגם מכיר בתחום הממשי של המינהל המקומי.

החלק האחרון, הקובע כי ״שיטת המינהל המקומי חייבת להיות מוסדרת כך שגם יעילותה של הממשלה וגם אחדות ניהולה של המדינה יישמרו, ושיימנעו ריכוז כוח ושחיתות״, הוא הליבה האנטי עריצה של סעיף זה. ביטוי זה מבקש לרסן שתי סכנות בעת ובעונה אחת: מצד אחד, אי סדר וחולשת ממשל, ומצד אחר, ריכוז יתר של כוח במרכז או בידי רשויות המחוז. התוצאה הרצויה היא שהמדינה תנוהל באופן מאוחד וסדור, אך שניהול המחוז והעניינים המקומיים לא יהפכו לכלי של שליטה, טובות הנאה ומונופול על הכוח.

סיכום: סעיף 92 נועד לבנות איזון מדוד בין הממשלה הלאומית לבין המוסדות המקומיים הנבחרים. לפי סעיף זה, המושל נותר נציגה ומתאמה של הממשלה במחוז, בעוד ניהולם של עניינים מקומיים ושירותים מקומיים מופקד, במקומו הראוי, בידי המוסדות המקומיים הנבחרים. התכלית הסופית היא לשמור על אחדות ניהולה של המדינה תוך מניעת ריכוז כוח ושחיתות.