טיוטת החוקה של איראן
מבוססת על עקרונות אנטי עריצות, חילוניות וריבונות העם, כהצעה לאספה המכוננת
מבוא לחוקה
טיוטת חוקה זו הוכנה במטרה לסייע לדיאלוג הלאומי ולהציג מסגרת ברורה להכרעתה של האספה המכוננת. נוסח זה נוסח על יסודם של כמה עקרונות פשוטים אך יסודיים: ריבונות העם, שוויון מלא בין האזרחים, חילוניות, ריסון הכוח, ומניעה מבנית של שחזור העריצות. מטרתו אינה לכפות דגם סגור, אלא להציג הצעה ברורה, הנתונה לביקורת וניתנת לתיקון, עבור אספה שתהיה הנציגה האמיתית של רצון העם האיראני.
אנו, העם האיראני, בהישענות על ההיסטוריה שלנו, על התבונה הקולקטיבית ועל הרצון הלאומי, למען מניעה קבועה של עריצות, הבטחת החירות, הביטחון, כבוד האדם, שוויון האזרחים, שלטון החוק, החילוניות, ושמירת השלמות הטריטוריאלית והיציבות המתמשכת של המדינה, מחוקקים חוקה זו כמסמך המשפטי העליון של איראן. חוקה זו מאושרת במטרה לרסן את הכוח, להכפיף את מוסדות השלטון לאחריותיות, ולהבטיח את זכותו של העם האיראני להגדרה עצמית, כדי ששום אדם, מוסד או אידאולוגיה לא יוכלו לעמוד מעל הרצון הכללי או מעל החוק.
תוכן העניינים של טיוטת החוקה
פרק ראשון
עקרונות היסוד
עיקרון 1 – ריבונות העם
הריבונות הלאומית נתונה באופן בלעדי לעם האיראני, ולאף אדם, מוסד, אידאולוגיה או דת אין זכות לנכס אותה לעצמו.
עיקרון 2 – השלמות הטריטוריאלית
איראן היא מדינה אחת, עצמאית ובלתי ניתנת לחלוקה. ביזור מנהלי ומקומי אינו סותר עיקרון זה.
עיקרון 3 – חילוניות
הדת מופרדת מן השלטון. למדינה אין דת רשמית, והיא אינה מחוקקת על יסוד השריעה או על יסוד כל אידאולוגיה דתית אחרת.
עיקרון 4 – שוויון האזרחים
כל אזרחי איראן שווים בפני החוק ללא כל אפליה, לרבות על יסוד מין, אתניות, שפה, דת, השקפה, נטייה פוליטית, או החזקת אזרחות נוספת. אין לשלול מאזרח איראני, אך ורק בשל החזקת אזרחות נוספת, זכויות אזרח, זכויות פוליטיות, את הזכות להתמודד בבחירות, או את הזכות לכהן במשרות ציבוריות.
עיקרון 5 – מימוש הריבונות
מימוש הריבונות הלאומית נעשה אך ורק באמצעות בחירות חופשיות ומוסדות נבחרים, ושום מנגנון אחר אינו מקנה לגיטימיות פוליטית.
עיקרון 6 – הזכות להגנה מזוינת
הזכות להגנה עצמית כדין, לרבות בעלות על נשק אישי ונשיאתו, היא מזכויות היסוד הטבועות והבסיסיות של אזרחי איראן, ואינה ניתנת להשעיה, לשלילה או לשינוי. לזכות זו אופי אישי בלבד, ובשום אופן אין לארגנה, לאגדה או לעשות בה שימוש פוליטי, מפלגתי, אתני או אידאולוגי. לאף אדם, מוסד, רשות או רוב אין זכות להפר זכות זו או להגביל אותה באופן כללי. הקמה של כל כוח מזוין שאינו ממלכתי, או חברות בו, אסורות.
פרק שני
צורת המשטר
ו
עקרונות הממשל
עיקרון 7 – צורת המשטר
לאיראן משטר של מונרכיה חוקתית, דמוקרטית, חילונית ומבוזרת.
עיקרון 8 – עליונות החוקה
החוקה היא המסמך המשפטי העליון של המדינה, וכל החוקים וההחלטות חייבים להיות תואמים לה.
עיקרון 9 – שלטון החוק
אין אדם או מוסד העומדים מעל החוק, והכול כפופים לאחריות בפני החוק.
עיקרון 10 – הפרדת הרשויות
הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת עצמאיות זו מזו.
עיקרון 11 – איזון בין הרשויות
לאף רשות אין זכות לשלוט ברשות אחרת, וכל הרשויות כפופות לפיקוח לפי חוק.
עיקרון 12 – אחריותיות ומתן דין וחשבון
כל אדם שבידיו סמכות או אחריות שלטונית, או העושה שימוש בתקציב הציבורי, חייב להיות נתון לשאלות, לביקורת ולהדחה בדרכים הקבועות בחוק. גם המלך כפוף לחוקה; פעולותיו החורגות מגבולות החוקה חסרות תוקף, ובמקרה של הפרה גלויה, יינקטו לגביהן בירור ופעולה משפטית בהתאם למנגנונים הקבועים במפורש בחוקה זו.
עיקרון 13 – שקיפות השלטון
נקודת המוצא היא פומביותם של החלטות, חוזים, תקציב ונתונים ציבוריים, למעט במקרים ביטחוניים מדויקים ומוגבלים.
עיקרון 14 – איסור ריכוז הכוח
לאף בעל משרה או מוסד אין זכות לרכז בעת ובעונה אחת סמכות ביצועית, חקיקתית או שיפוטית.
עיקרון 15 – עקרון התחרות הפוליטית
הכוח הפוליטי נרכש אך ורק באמצעות תחרות חופשית ובחירות תקופתיות, ועליו להיות ניתן להעברה באופן חוקי ושלו.
פרק שלישי
בחירות, מפלגות, משאל עם
עיקרון 16 – בחירות חופשיות
הבחירות הכלליות חייבות להתקיים באופן תקופתי, חופשי, תחרותי, שוויוני, חשאי ותקין. כל איום, כפייה, מרמה, קניית קולות, מניפולציה בספירה או בהכרזת התוצאה, וכן כל התערבות של מוסדות שלטוניים, צבאיים וביטחוניים בהליך הבחירות, אסורים.
עיקרון 17 – זכות הבחירה
זכות הבחירה נתונה אך ורק לאזרחי איראן. לכל אזרח איראני הזכות להצביע, וקולם של כל האזרחים שווה. ההצבעה חייבת להיות חשאית. אין לכפות על אדם להצביע או להימנע מהצבעה, ואין לתגמל אדם, להענישו או לשלול ממנו זכויות בשל הצבעתו.
עיקרון 18 – ניהול הבחירות
ניהול הבחירות ומשאלי העם בכל רחבי המדינה נתון אך ורק בידי רשות הבחירות הלאומית. רשות זו עצמאית, ואין לשום רשות, מפלגה, או גוף צבאי, ביטחוני או מודיעיני זכות להתערב באיזה משלבי הבחירות. כל שלבי הבחירות חייבים להיות רשמיים, מתועדים, נתונים לפיקוח ציבורי וניתנים לביקורת שיפוטית. שום תוצאה אינה סופית ותקפה לפני רישום רשמי, אפשרות לאימות, ותום המועד להגשת השגה כדין.
כל מעשה של מרמה, התערבות, איום, או מניפולציה בניהול הבחירות אסור ומהווה עבירה.
עיקרון 19 – מקורות ומימון בחירות
מקורות המימון והוצאות הבחירות חייבים להיות שקופים, רשומים ונתונים לביקורת. השימוש במשאבי המדינה והציבור, וכן קבלת תרומות ממקורות זרים וגם מגופים צבאיים וביטחוניים, אסורים. גבולותיו וערבויות האכיפה של עיקרון זה ייקבעו בחוק.
עיקרון 20 – מפלגות ופעילות פוליטית
הקמה ופעילות של מפלגות ושל התאגדויות פוליטיות הן חופשיות, ובלבד שהן עומדות בהוראות החוקה ודוחות אלימות. פירוק או השעיה של מפלגה או של התאגדות פוליטית אפשריים אך ורק בפסק דין של בית משפט מוסמך.
עיקרון 21 – איסור התאגדות מזוינת
הקמה, ניהול או תמיכה בכל מפלגה, קבוצה או התאגדות פוליטית מזוינת, או בעלת הכשרה ומבנה צבאיים, אסורים ומהווים עבירה.
עיקרון 22 – משאל עם
משאל עם ייערך בעניינים לאומיים חשובים ובמסגרת החוקה. ניהולו והפיקוח עליו נתונים בידי רשות הבחירות הלאומית, ותוצאותיו ניתנות להשגה ולביקורת שיפוטית. התנאים וההליכים של משאל עם ייקבעו בחוק.
עיקרון 23 – הזכות להתמודד בבחירות
הזכות להתמודד על משרות ציבוריות נבחרות מובטחת. תנאי המועמדות חייבים להיות מינימליים, ברורים, אובייקטיביים ובלתי מפלים. אין לשלול מאדם את הזכות להתמודד, אלא על יסוד תנאים חוקיים מפורשים ורק מכוח פסק דין מנומק של בית הדין המיוחד לבחירות. פסילת מועמדות מחמת השקפה, נטייה פוליטית, דת, אתניות, שפה, מין או פעילות פוליטית בדרכי שלום אסורה ובטלה.
פרק רביעי
זכויות וחירויות היסוד
עיקרון 24 – כבוד האדם
כבוד האדם מוגן ואינו ניתן לפגיעה, והוא משמש יסוד לפרשנותם, ליישומם ולתוקפם של כלל הזכויות, החירויות, החוקים והפעולות הציבוריות. שום חוק, החלטה או פעולה אינם יכולים לפגוע בכבוד האדם.
עיקרון 25 – הזכות לחיים ואיסור עונש מוות
הזכות לחיים מוגנת ואינה ניתנת לפגיעה. עונש מוות וכל שלילה מכוונת של החיים כעונש, בכל כינוי ותחת כל תנאי, אסורים. גם החירות והביטחון האישי מוגנים, ואין לשלול מאדם את חירותו או את ביטחונו האישי או להגבילם באופן שרירותי, אלא מכוח חוק ועל פי פסק דין של בית משפט מוסמך.
עיקרון 26 – איסור עינויים
עינויים, יחס או ענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים אסורים באופן מוחלט, ואין להצדיקם, להתירם או לבצעם בשום עילה, לרבות שמירה על הביטחון, גילוי עבירה, גביית הודאה, מצב חירום, מלחמה, או הוראה של רשות גבוהה יותר. הודאה, עדות, או כל ראיה אחרת שהושגו בעינויים או באמצעות יחס אסור, חסרות תוקף ואינן קבילות.
עיקרון 27 – הליך הוגן
הליך הוגן הוא זכותו של כל אדם. הדיון יתקיים רק מכוח חוק ובפני בית משפט עצמאי, בלתי מוטה ומוסמך. ברירת המחדל היא פומביות הדיון, למעט במקרים חריגים ומוגבלים הקבועים בחוק. הזכות להתגונן, הגישה לעורך דין, והזכות להשיג בפני ערכאה מוסמכת מובטחות.
עיקרון 28 – חזקת החפות
חזקת החפות עומדת לכל אדם, והנטל להוכיח את האשמה מוטל על השלטון.
עיקרון 29 – איסור מעצר שרירותי
עיקרון 30 – חופש הביטוי
חופש הביטוי, הבעת הדעה, הפרסום, וביקורת על אישים ועל מוסדות ציבוריים הם זכותו של כל אדם. אין להעמיד אדם לדין, להענישו או לשלול ממנו זכויות בשל הבעת דעה או ביקורת בדרכי שלום. הגבלה על זכות זו אפשרית רק מכוח חוק, באופן חריג, ברור ומצומצם, ובכפוף לפיקוח שיפוטי.
עיקרון 31 – חופש התקשורת
אמצעי התקשורת חופשיים בהקמה, בפעילות, בפרסום ובגישה למידע. צנזורה מוקדמת, תפיסה, השעיה, או מניעת פרסום, למעט מכוח חוק ועל פי פסק דין של בית משפט מוסמך, אסורות. אין להגביל או לסגור אמצעי תקשורת באופן שרירותי בשל ביקורת, חשיפה, או פרסום של תכנים חוקיים.
עיקרון 32 – הזכות לגישה למידע
לכל אדם הזכות לגשת למידע ציבורי. נקודת המוצא היא פרסום ונגישות חופשית למידע ציבורי, למעט במקרים חריגים ומוגבלים הקבועים בחוק. מניעה או הגבלה של הגישה אפשריות רק מכוח חוק ובמידה הנדרשת בלבד.
עיקרון 33 – חופש ההתאספות
התאספות בדרכי שלום היא חופשית ואינה טעונה כל היתר, רישיון, רישום או אישור מוקדם. איסור, השעיה, שיבוש או פיזור שלה אסורים, למעט במקרים חריגים ומוגבלים הקבועים במפורש בחוק.
עיקרון 34 – חופש ההתאגדות
התאגדויות אזרחיות, גילדתיות, מקצועיות, של עובדים, של מעסיקים, איגודים, עמותות וארגונים לא ממשלתיים הן חופשיות. אין לכפות על אדם להיות חבר בהן או שלא להיות חבר בהן. הגבלה על זכות זו אפשרית רק במקרים חריגים ומוגבלים הקבועים בחוק.
עיקרון 35 – חופש המצפון והדת
חופש המצפון, אי אמונה, אמונה דתית, שינוי אמונה או נטישתה מובטחים. אין לכפות על אדם, להעמידו לדין, להפלותו או לשלול ממנו זכויות בשל אמונתו, היעדר אמונתו, או שינוי אמונתו. מימוש זכות זו לא יפגע בזכויותיהם של אחרים, בסדר הציבורי, או בעיקרון הפרדת הדת מן השלטון.
עיקרון 36 – חופש התנועה
חופש התנועה, בחירת מקום המגורים והישיבה, היציאה מן המדינה, והחזרה אליה, הם זכותו של כל אדם. אין לשלול מאדם זכות זו או להגבילה באופן שרירותי. איסור יציאה, איסור חזרה, גלות, מגורים כפויים, או הגבלה דומה, אפשריים רק במקרים חריגים ביותר, מכוח חוק מפורש, ועל בסיס פרטני.
עיקרון 37 – הזכות לפרטיות
הפרטיות, מקום המגורים, התכתובות, התקשורת, הנתונים האישיים, והמידע הפרטי של בני אדם מוגנים ואינם ניתנים לפגיעה. כל חיפוש, האזנה, מעקב, גילוי, איסוף, שמירה, או גישה אליהם, למעט במקרה מסוים ומכוח חוק מפורש ומצומצם, אסורים. פיקוח כללי, קולקטיבי, או בלתי מוסדר על בני אדם אסור.
עיקרון 38 – קניין
קניין כדין מוגן. אין לשלול מאדם את קניינו, או להגביל אותו באופן מהותי או להפקיעו, אלא מכוח חוק מפורש, לתכלית של טובת הציבור, ותוך מתן פיצוי הוגן.
עיקרון 39 – הזכות לחינוך ולהשכלה אזרחית
החינוך היסודי הוא זכותם של כל בני האדם המתגוררים באיראן, ויש להבטיחו חינם, לכלל, וללא אפליה. המדינה מחויבת להבטיח גישה שוויונית לחינוך בכל הרמות, במסגרת החוק. המדינה חייבת לשלב בתוכניות הלימודים בבתי הספר, באופן תואם גיל, חוזר ותקופתי, את הוראת החוקה, הזכויות והחירויות היסודיות, ועקרונות המשטר הדמוקרטי, באופן שיחזק את מודעותם של האזרחים לזכויותיהם, לגבולות כוחו של השלטון, ולאחריותם של המוסדות הציבוריים, ושלא יהפוך חינוך זה לכלי של תעמולה מפלגתית, אידאולוגית או שלטונית.
עיקרון 40 – הזכות לבריאות
הגישה לשירותי בריאות בסיסיים והכרחיים היא זכותו של כל אדם. אין לשלול אותה מאדם מחמת עוני או בשל מצבו האישי.
עיקרון 41 – הזכות לעבודה ולשכר
הזכות לעבודה ולבחירה חופשית של עיסוק מובטחת. שלילה שרירותית של עבודה ואפליה בתעסוקה אסורות. השכר ייקבע על יסוד חוזה חופשי, הסכמת הצדדים ותנאי השוק, ולמדינה אין סמכות לקבוע שכר חובה כללי.
עיקרון 42 – הזכות לשביתה ולמשא ומתן קיבוצי
הזכות לשביתה ולמשא ומתן קיבוצי בדרכי שלום מובטחת. אין להעמיד אדם לדין, להענישו, או לשלול ממנו זכויות תעסוקתיות בשל השתתפות חוקית בשביתה או במשא ומתן קיבוצי.
עיקרון 43 – הזכות לסביבה בריאה
הגנה על הסביבה, המגוון הביולוגי, משאבי הטבע, וחיי בעלי החיים היא חובתה של המדינה וזכותו של העם. התעללות אכזרית בבעלי חיים, הרס מכוון של בתי גידול טבעיים, וציד, הרג, או ניצול בלתי חוקיים של חיי בעלי חיים אסורים ומהווים עבירה. מבצעי מעשים אלה יועמדו לדין וייענשו על פי חוק, ובמידת הצורך יישלל מהם גם ההחזקה בבעלי חיים או השימוש בהם.
עיקרון 44 – איסור אפליה מגדרית
כל אפליה מגדרית, בחוק וביישומו, אסורה.
עיקרון 45 – זכויות השפה והתרבות המקומית
השפה הרשמית של המדינה היא פרסית. השימוש בשפות המקומיות והוראתן, וכן שימור התרבויות הילידיות, לצד השפה הרשמית, חופשיים ומכובדים. אין לשלול מאדם את זכויותיו מחמת שפתו או השתייכותו התרבותית.
פרק חמישי
הרשות המחוקקת (הפרלמנט)
עיקרון 46 – הפרלמנט
הפרלמנט הוא רשות החקיקה של המדינה, והוא מורכב ממועצת הנבחרים ומהסנאט.
עיקרון 47 – מועצת הנבחרים
מועצת הנבחרים נבחרת בהצבעה ישירה, חופשית ושוויונית של העם, והיא מבטאת את הרצון הכללי בהליך החקיקה. הייצוג במועצה זו נקבע על יסוד האוכלוסייה, ולכל חמש מאות אלף נפש מלאים ייקבע נציג אחד. תקופת הכהונה במועצת הנבחרים היא ארבע שנים, ואין אדם רשאי להיבחר למשרה זו ליותר משתי כהונות, בין רצופות ובין שאינן רצופות. חברי המועצה, במילוי תפקידם הייצוגי, אחראים רק כלפי העם וכלפי החוקה, ואינם כפופים להוראתו של שום אדם או מוסד.
עיקרון 48 – הסנאט
הסנאט הוא הבית השני של הפרלמנט והוא נציג הפרובינציות ברמה הלאומית. הסנאט משתתף בחקיקה, מאשר אמנות חשובות, ומאשר את בעלי המשרות הבכירות הקבועים בחוקה זו. לכל פרובינציה שני סנאטורים. תקופת החברות בסנאט היא שש שנים, וכל שלוש שנים מתחדשת מחצית ממושבי הסנאט. אין אדם רשאי להיבחר לחברות בסנאט ליותר משלוש כהונות, בין רצופות ובין שאינן רצופות. בבחירות הראשונות לסנאט, כל פרובינציה תבחר שני סנאטורים. לאחר מכן תיערך הגרלה ביניהם, כדי שלאחד תהיה כהונה ראשונה של שלוש שנים ולאחר כהונה ראשונה של שש שנים. לאחר מכן, כל המושבים ייבחרו לשש שנים, ובכל שלוש שנים תתחדש רק מחצית ממושבי הסנאט.
עיקרון 49 – יחס הייצוג
מספר הנציגים של כל מחוז בחירה ייקבע על יסוד אוכלוסייתו של אותו מחוז. מחוזות עתירי אוכלוסייה יהיו מיוצגים על ידי מספר גדול יותר של נציגים, ומחוזות דלי אוכלוסייה יהיו מיוצגים על ידי מספר קטן יותר של נציגים. מפקד אוכלוסין כללי ייערך אחת לעשר שנים, וחלוקת מושבי הייצוג תיבחן מחדש על יסוד תוצאותיו ובהתאם לשינויים הדמוגרפיים.
עיקרון 50 – חקיקה שקופה
הליך החקיקה חייב להיות פומבי, נגיש, ונתון למעקב ציבורי. הצעות חוק, הצעות ממשלה, דיונים, הצבעות הנציגים, ורישומי החקיקה חייבים להתפרסם במועד. החוק חייב להיות ברור, פשוט, וניתן ליישום, ואין לחוקקו אלא במידה הדרושה. חוקים סותרים, כפולים, או מיותרים חייבים להימחק, להתמזג, או להיות מאוחדים, כדי שלא ייווצרו עמימות ובלבול לציבור ולמיישמי החוק.
עיקרון 51 – פיקוח הפרלמנט על הרשות המבצעת (הממשלה)
הפרלמנט מפעיל פיקוח על הרשות המבצעת. מועצת הנבחרים מפעילה את סמכויות השאילתה, החקירה, ההדחה, והצבעת אי אמון כלפי ראש הממשלה והשרים. ראש הממשלה והשרים חייבים להתייצב בפני הפרלמנט, להשיב, ולהגיש את המידע והמסמכים שנדרשו. סירוב להתייצב, סירוב להשיב, או הסתרת מידע, מהווים הפרה של החוקה ועילה להדחה, לשלילת הכשירות להמשך הכהונה, או להצבעת אי אמון. הדחה והצבעת אי אמון יהיו תקפות רק באישור של לפחות שישים אחוזים מן החברים החוקיים של מועצת הנבחרים.
עיקרון 52 – התקציב
התקציב השנתי של המדינה תקף רק לאחר אישור מועצת הנבחרים והסנאט. הממשלה חייבת להגיש את הצעת התקציב במועד למועצת הנבחרים. אין למשוך כספים מן האוצר הציבורי, ואין לבצע הוצאה, התחייבות כספית, או הקצאה ממשאבים ציבוריים, אלא מכוח חוק. ההכנסות וההוצאות הציבוריות חייבות להיות שקופות, פומביות, מתפרסמות באופן סדיר, ונתונות לביקורת.
עיקרון 53 – חוזים ואמנות
אמנות חשובות של המדינה תקפות רק באישור הסנאט. חוזים והתחייבויות כספיות ציבוריות בהיקף ניכר תקפים רק באישור מועצת הנבחרים והסנאט. שום בעל משרה או מוסד אינם רשאים לחייב את המדינה בהתחייבות פוליטית או כספית חשובה ללא אישורן של הרשויות הקבועות בעיקרון זה.
עיקרון 54 – הכרזת מלחמה ושלום
הכרזת מלחמה, קבלת שלום, הפסקת אש, וכל החלטה המביאה לכניסתה הרשמית של המדינה למלחמה או לסיומה, תקפות רק באישור מועצת הנבחרים והסנאט. אישור עניינים אלה אפשרי רק ברוב של לפחות שישים אחוזים מן החברים החוקיים של כל אחד משני הבתים. הממשלה רשאית, לנוכח תקיפה, איום מיידי, פעולת חילוץ, או סכנה קרובה, לנקוט צעדים הגנתיים וצבאיים מוגבלים ומיידיים, ובלבד שצעדים אלה לא יהפכו למלחמה שלא הוכרזה, לכיבוש מתמשך, או להתחייבות צבאית ארוכת טווח. הממשלה חייבת להודיע על צעדים אלה מיד לפרלמנט, והמשך נקיטתם ללא אישור הפרלמנט אסור.
עיקרון 55 – איסור פיזור הפרלמנט
שום בעל משרה או מוסד, לרבות הממשלה, אינם רשאים לפזר, להשעות, להשבית, או לרוקן מתוכן את מועצת הנבחרים או את הסנאט. כהונתם ותוקפם של שני הבתים באים לקיצם רק בגבולות התקופות הקבועות בחוקה זו.
פרק שישי
הרשות המבצעת
(הממשלה וראש הממשלה)
עיקרון 56 – ראש הממשלה
ראש הממשלה הוא ראש הממשלה ובעל הסמכות הביצועית העליונה במדינה. הנהגת הרשות המבצעת, ניהול מדיניות הביצוע, והוצאת ההוראות הדרושות לביצוע החוק ולניהול המדינה נתונים בידיו. ראש הממשלה בוחר את השרים, והסמכות לפטרם או להעבירם מתפקידם נתונה בידיו. ראש הממשלה אחראי בפני מועצת הנבחרים.
עיקרון 57 – הקמת הממשלה
ראש הממשלה מתמנה מקרב המועמד שהוצג על ידי המפלגה או הקואליציה המחזיקה ברוב במועצת הנבחרים. ראש הממשלה בוחר את השרים ומקים את הממשלה. תחילת כהונתה של הממשלה מותנית בקבלת אמון מועצת הנבחרים. אם במהלך תקופת הכהונה הממשלה נופלת או שראש הממשלה חדל לכהן בתפקידו, תוקם ממשלה חדשה רק ליתרתה של אותה תקופה.
עיקרון 58 – הממשלה
הרשות המבצעת מופעלת על ידי הממשלה. הממשלה מורכבת מן ראש הממשלה ומן השרים, והיא אחראית לביצוע החוק, לניהול העניינים הציבוריים, לשמירת הסדר הציבורי, ולביצוע התקציב והמדיניות הביצועית של המדינה.
עיקרון 59 – אחריות הקבינט
השרים, בראשות ראש הממשלה, מרכיבים את הקבינט. החלטותיה הרשמיות של הממשלה הן החלטות משותפות של הקבינט, וכל השרים נושאים באחריות להן. כל שר נושא גם באחריות נפרדת ונותן דין וחשבון בגדר תפקידיו שלו.
עיקרון 60 – ממשלה זמנית
במקרה של תום כהונה, התפטרות, פטירה, הדחה, או שלילת אמון מראש הממשלה או מן הממשלה, עד להקמתה ותחילת כהונתה של הממשלה החדשה, מועצת השרים הקיימת, בראשות ראש הממשלה שהתפטר או מחליפו החוקי, תשמש כממשלה זמנית ותישא באחריות לניהול העניינים השוטפים בלבד. הממשלה הזמנית אינה רשאית לבצע שינויים יסודיים במדיניות הציבורית, מינויים בכירים, יצירת התחייבויות ארוכות טווח, או כריתת חוזים רחבי היקף.
עיקרון 61 – הגבלת כהונת ראש הממשלה
כהונת ראש הממשלה היא ארבע שנים. אין אדם רשאי להיבחר לכהונת ראש הממשלה ליותר משתי כהונות, בין רצופות ובין שאינן רצופות.
עיקרון 62 – השירות הציבורי
השירות הציבורי חייב להתנהל על יסוד כשירות, חוק, וניטרליות מינהלית. גיוס, מינוי, קידום, והדחה ברשות המבצעת חייבים להיעשות אך ורק על פי כשירות ואמות מידה ברורות, ואסור שיהפכו לכלי של תגמול פוליטי, ענישה פוליטית, טיהור מפלגתי, או משוא פנים. עובדי המדינה כפופים, במילוי תפקידם, לחוק בלבד.
עיקרון 63 – מכרזים וחוזים ציבוריים
מכרזים וחוזים ציבוריים חייבים להיות תחרותיים, שקופים, פומביים, ונתונים לביקורת. הענקת חוזה, זיכיון, או התחייבות ציבורית על יסוד משוא פנים, אפליה, ניגוד עניינים, או הליך נסתר, אסורה. תנאיהם, צדדיהם, סכומם, והתחייבויותיהם העיקריות של חוזים ציבוריים חייבים להתפרסם. הפרת עיקרון זה תיחשב לשחיתות ציבורית ותגרור בטלות החוזה, הדחה מן המשרה, פיצוי על נזק, וענישה חמורה על פי חוק.
פרק שביעי
הרשות השופטת
ו
בית המשפט העליון
סעיף 64 – מבנה המערכת השיפוטית
המערכת השיפוטית של המדינה תעוצב על יסוד אחדות הדין הלאומי, ריבוד הערכאות, עצמאות שיפוטית, ניטרליות בתי המשפט וביזור שיפוטי ומנהלי. מערכת זו כוללת את בתי המשפט בערכאה ראשונה, בתי המשפט לערעורים המחוזיים, בתי המשפט העליונים המחוזיים, בית המשפט העליון של המדינה ובית הדין החוקתי. הקמתו של כל בית משפט מיוחד, חריג, יוצא דופן, מהפכני, ביטחוני, או כל ערכאה מחוץ למבנה זה, שלה סמכות לקיים בירור שיפוטי או לתת פסק דין שיפוטי, אסורה.
ערכאות מינהליות ומקצועיות יוקמו רק מכוח חוק, ולא תהיה להן סמכות לקיים בירור שיפוטי או לתת פסק דין שיפוטי. החלטותיהן חייבות להיות ניתנות לערעור בפני בית משפט מוסמך.
סעיף 65 – בתי המשפט בערכאה ראשונה והמחוזיים
הדיון השיפוטי יתקיים, ככלל, בבתי המשפט בערכאה ראשונה, בבתי המשפט לערעורים המחוזיים ובבתי המשפט העליונים המחוזיים. בכל מחוז, בית המשפט העליון המחוזי הוא הערכאה השיפוטית העליונה ביותר של אותו מחוז, והוא יורכב מ 5 שופטים, ויפקח על היישום האחיד של החוק בערכאות השיפוט במחוז. שופטי בית המשפט העליון המחוזי ייבחרו לתקופה של 6 שנים, ללא אפשרות הארכה, ברוב מוחלט של אספת השופטים של אותו מחוז, מקרב השופטים הכשירים של אותו מחוז. נשיא בית המשפט העליון המחוזי ייבחר מקרב שופטי אותו בית משפט, ברוב מוחלט של חבריו, לתקופה של 3 שנים, ללא אפשרות הארכה, ותפקידו הנשיאותי יהיה בעל אופי מינהלי. פיטוריהם, השעייתם או העברתם של שופטי בית המשפט העליון המחוזי לפני תום כהונתם יתאפשרו רק במקרים ובאופן שנקבעו בחוקה.
סעיף 66 – בית המשפט העליון של המדינה
בית המשפט העליון של המדינה הוא הערכאה השיפוטית העליונה ביותר במדינה בעניינים רגילים, והוא יורכב מאחד עשר שופטים. תפקידו הוא לפקח על יישומו האחיד של החוק בכל רחבי המדינה, לדון בערעורי cassation במקרים הקבועים, ולהכריע במחלוקות בפרשנותו וביישומו של החוק בין בתי המשפט העליונים המחוזיים. בית המשפט העליון של המדינה, בגבולות החוק, יבטל או יאשר פסקי דין הסותרים את החוק, ואינו ערכאה כללית לדון בכל התביעות.
סעיף 67 – בית הדין החוקתי
בית הדין החוקתי הוא מוסד עצמאי ונפרד מבית המשפט העליון של המדינה, והוא מורכב מ 9 שופטים. לבית דין זה הסמכות לדון בהתאמתם של חוקים ותקנות לחוקה, לפרש את החוקה, ולהכריע במחלוקות סמכות בין מוסדות הציבור העליונים. הדיון בבית הדין החוקתי מתקיים על פי עתירה של רשויות ואנשים שהחוקה או חוק המבוסס עליה קובעים. אם בית הדין החוקתי קובע כי קיימת סתירה, הוא מבטל את החוק או התקנה כולם, או את החלק הסותר שבהם. שום חבר בבית הדין החוקתי לא יוכל לכהן בו זמנית כחבר בבית המשפט העליון של המדינה, בממשלה, בפרלמנט, בהנהגה הביצועית של מפלגות, בכוחות המזוינים או במוסדות הביטחון.
סעיף 68 – ועדות המינוי של שופטי הערכאות העליונות
לצורך בחירת שופטי בית המשפט העליון של המדינה ושופטי בית הדין החוקתי, תוקם עבור כל אחד מהם ועדת מינוי נפרדת. כל ועדת מינוי תהיה מורכבת מ 9 חברים: 3 חברים שייבחרו בידי בית הנבחרים, 3 חברים שימונו בידי לשכת עורכי הדין הארצית, ו 3 חברים מקרב שופטים בדימוס או שופטים בעלי ותק. בחירת חברי הוועדה בידי בית הנבחרים תיעשה ברוב של שני שלישים מחבריו. התנאים ואופן קביעת החברים המוצעים מטעם לשכת עורכי הדין ומטעם השופטים בדימוס או בעלי הוותק חייבים להיות באופן שיבטיח את עצמאותם, כשירותם המקצועית וניטרליותם. ועדת המינוי תבחן ותסנן את המועמדים לחברות בבית המשפט העליון של המדינה ובבית הדין החוקתי, ולכל משרה תציע 3 מועמדים כשירים. החלטת ועדת המינוי תהיה תקפה רק ברוב של לפחות 6 חברים. חברי ועדת המינוי לא יהיו רשאים לכהן בו זמנית כחברים בממשלה, בפרלמנט, בהנהגה הביצועית של מפלגות, בכוחות המזוינים או במוסדות הביטחון. לשום בעל סמכות או מוסד לא תהיה הזכות לכפות מועמד או לשלוט בהליך המינוי.
סעיף 69 – בחירתם ותקופת כהונתם של שופטי הערכאות העליונות
שופטי בית המשפט העליון של המדינה ובית הדין החוקתי ייבחרו מקרב המועמדים שהוצעו מכוח סעיף 68, ברוב של שני שלישים מחברי הסנאט. תקופת כהונתם של שופטי בית המשפט העליון של המדינה תהיה 9 שנים ולא תהיה ניתנת להארכה. תקופת כהונתם של שופטי בית הדין החוקתי תהיה 12 שנים ולא תהיה ניתנת להארכה. שום אדם לא יוכל לכהן יותר מפעם אחת כחבר בבית המשפט העליון של המדינה או בבית הדין החוקתי. סיום כהונתם של שופטי בית המשפט העליון של המדינה יוסדר באופן שכל 3 שנים תסתיים כהונתם של חלק מן החברים, וכל החברים לא יוחלפו בו זמנית. סיום כהונתם של שופטי בית הדין החוקתי יוסדר באופן שכל 4 שנים תסתיים כהונתם של 3 חברים. אם המועמדים שהוצעו למשרה מסוימת יידחו, ועדת המינוי של אותה ערכאה תהיה חייבת להציע מועמדים חדשים בתוך 30 ימים.
סעיף 70 – המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית
המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית היא מוסד עצמאי של ניהול שיפוטי ומשמעת השופטים ברמה הלאומית, והיא מורכבת מ 9 חברים: 3 חברים מקרב שופטים ותיקים, ברוב של אספת השופטים הארצית, 3 חברים מקרב עורכי דין ותיקים, ברוב של שני שלישים מבית הנבחרים, ו 3 חברים מקרב פרופסורים בכירים למשפטים, ברוב של שני שלישים מן הסנאט. חברי המועצה ייבחרו לתקופה של 6 שנים, ללא אפשרות הארכה, וסיום כהונתם חייב להיות מדורג ולא בו זמני, באופן שכל 2 שנים תסתיים כהונתם של 3 חברים. בכל מחוז תוקם ערכאת משמעת שיפוטית מחוזית, והיא תהיה מורכבת מ 5 חברים: 2 חברים ברוב של אספת השופטים של אותו מחוז, חבר 1 מקרב עורכי דין ותיקים שימונה בידי לשכת עורכי הדין של אותו מחוז, חבר 1 מקרב פרופסורים למשפטים שימונה בידי האוניברסיטאות של אותו מחוז, וחבר 1 מקרב שופטים ותיקים בדימוס של אותו מחוז. חברי המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית וחברי הערכאות המשמעתיות השיפוטיות של המחוזות לא יהיו רשאים לכהן בו זמנית כחברים בממשלה, בפרלמנט, בהנהגה הביצועית של מפלגות, בכוחות המזוינים או במוסדות הביטחון. המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית תפקח, בגבולות החוקה, על משמעת השופטים, על העברתם, על קידומם ועל העניינים המינהליים השיפוטיים ברמה הלאומית, והיא תהיה הערכאה המוסמכת לדון בהשגות על החלטותיהן של הערכאות המשמעתיות השיפוטיות המחוזיות, מבלי להתערב במהותם של פסקי הדין השיפוטיים. הערכאות המשמעתיות השיפוטיות של המחוזות מוסמכות, בגבולות החוקה, לדון בענייני משמעת של שופטי אותו מחוז.
סעיף 71 – התקציב והניהול הכספי של המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית
למועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית יהיה תקציב עצמאי, מזכירות עצמאית וצוות מינהלי עצמאי. תקציב מועצה זו ימומן מן התקציב הציבורי של המדינה, ולפי הצעת המועצה עצמה, על יסוד תפקידיה הקבועים בחוק, היקף העבודה, הצרכים המינהליים המקובלים ועקרון החיסכון והיעילות, ייקבע בחוק התקציב. התקציב המוצע של המועצה חייב להיכלל בנפרד בהצעת חוק התקציב. הפחתה אפקטיבית, עיכוב בהקצאה או הגבלת ביצוע התקציב לא ישמשו אמצעי לחץ, שיבוש או התערבות בעצמאות המועצה. הכנסותיה והוצאותיה של המועצה חייבות להיות שקופות ולהיבדק בידי רשות הביקורת הציבורית העצמאית של המדינה.
סעיף 72 – תנאי הכשירות ועצמאות החברים
שופטי בית המשפט העליון של המדינה, בית הדין החוקתי וחברי המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית חייבים להיות בעלי כשירות משפטית ושיפוטית גבוהה, יושרה, עצמאות בשיקול הדעת, ניטרליות פוליטית ומחויבות לחוקה. חברות או זיקה פעילה שלהם למפלגות פוליטיות, לכוחות המזוינים, למוסדות הביטחון, נשיאה במשרה פוליטית או ביצועית, ועיסוק בפעילות מסחרית ולמטרת רווח, אסורים. כל לחץ פוליטי, התערבות ביטחונית, ניגוד עניינים סמוי או השפעה מאורגנת על בחירתם, ניהולם וקבלת החלטותיהם, אסורים.
סעיף 73 – השעייתם ופיטוריהם של שופטים
שום שופט לא ניתן להשעות או לפטר אלא מכוח החוקה והחוק, ובאמצעות הליך הוגן, פומבי וניטרלי. השעייתם או פיטוריהם של שופטי בתי המשפט בערכאה ראשונה, בתי המשפט לערעורים המחוזיים ובתי המשפט העליונים המחוזיים יתאפשרו רק בידי ערכאת המשמעת השיפוטית של אותו מחוז, תוך הבטחה מלאה של זכות ההגנה וזכות הערעור. על החלטת ערכאה זו ניתן לערער בפני המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית. השעיה זמנית של שופטי בית המשפט העליון של המדינה ובית הדין החוקתי תתאפשר רק במקרה של אישום פלילי חמור, ראיות רציניות לשחיתות, או סכנה ברורה לתקינות ההליך השיפוטי, וברוב של שני שלישים מחברי המועצה לניהול ולמשמעת שיפוטית. פיטוריהם של שופטי בית המשפט העליון של המדינה ובית הדין החוקתי יתאפשרו רק במקרה של שחיתות שהוכחה, הפרה חמורה של החוק, אי כשירות מתמשכת למילוי התפקיד, או הפרה חמורה של הניטרליות השיפוטית, לאחר הליך כדין וברוב של שני שלישים מחברי הסנאט. יש לארגן את הניהול השיפוטי של המדינה באופן שמינוי, קידום, העברה, השעיה ופיטורים לא יהיו נתונים בידי אדם אחד, בעל תפקיד אחד, עיר אחת או מוסד אחד.
פרק שמיני
המלוכה החוקתית
סעיף 74 – מעמדו של המלך
המלך הוא הסמל של האחדות הלאומית, של הרציפות ההיסטורית של המדינה, ושל ההמשכיות הסמלית בין המדינה ובין העם. המלך אינו מייצג רצון פוליטי, ריבונות ביצועית, או ערכאה של קבלת החלטות ציבוריות, ומעמדו מוגדר ומופעל בגבולותיה של חוקה זו.
מוסד המלוכה יישאר בכל עת מעל למחלוקות הסיעתיות, בלתי מפלגתי, ושומר סמלי של הלכידות הלאומית, ולא יהפוך למקור של כוח פוליטי עצמאי.
סעיף 75 – הניטרליות ואי ההתערבות הפוליטית של המלך
המלך, במעמדו הלאומי והסמלי, שומר על ניטרליות כלפי התחרויות הפוליטיות והבחירות, ונמנע מכל תמיכה גלויה או סמויה במפלגה, במועמד או בקואליציה פוליטית.
המעמד, הכבוד, האמצעים, התקציב והמוסדות הכפופים למלוכה מיועדים לשרת את טובת הציבור ואת המעמד הלאומי, ולא ייעשה בהם שימוש לצורך השפעה פוליטית, בחירותית או סיעתית.
סעיף 76 – גבולות סמכויותיו של המלך
סמכויותיו של המלך מוגבלות אך ורק למקרים שחוקה זו קובעת במפורש.
מחוץ לגבולות האמורים, לא תוכר למוסד המלוכה כל סמכות פוליטית, ביצועית, חקיקתית, שיפוטית, ביטחונית, צבאית, כספית או מינהלית.
סעיף 77 – תפקידיו הרשמיים של המלך ואחריות הממשלה
המלך ממלא את תפקידיו ואת מעשיו הרשמיים בגבולותיה של חוקה זו ובהתאם למעמדו הרם של מוסד המלוכה.
ניהולם ואחריותם הפוליטית והביצועית של ענייני המדינה נתונים, במסגרת החוק, בידי הממשלה ובידי בעלי הסמכות האחראים.
במקרים שבהם החוקה או החוק קובעים טקסיות מסוימת או אישור מאת בעל סמכות אחראי לצורך פעולות רשמיות מסוימות, תקוים אותה טקסיות, והאחריות לכך תחול על הממשלה או על בעל הסמכות האחראי.
סעיף 78 – מינוי ראש הממשלה
המלך ימנה את ראש הממשלה לאחר קביעתו כדין בידי בית הנבחרים. מינוי זה ייעשה במסגרת החוקה ועל יסוד החלטתו החוקית של בית הנבחרים, והוא נושא אופי רשמי וטקסי.
סעיף 79 – שר התרבות
שר התרבות ייבחר בידי המלך ויוצג בפני בית הנבחרים לשם קבלת אמון.
לאחר קבלת האמון, יהיה שר התרבות, בגבולות החוק, בעל מעמד עצמאי בענייני התרבות של המדינה, ויגיש את דוח פעילותו למלך. שר התרבות לא ייחשב לחבר בקבינט הפולמיטי של הממשלה, אולם מבחינת שלטון החוק, גבולות הסמכות והשימוש בתקציב הציבורי, הוא יישא באחריות כלפי בית הנבחרים ויהיה כפוף לשאילתה, לחקירה ולהליך הדחה.
סעיף 80 – גבולות סמכותו של שר התרבות ומעמדו של המלך בענייני התרבות
סמכותו של שר התרבות מוגבלת לעניינים הנוגעים למורשת ההיסטורית, למוזיאונים, לארכיונים הלאומיים, לספרייה הלאומית, לאמנות, לטקסים ולאירועים הלאומיים, ולמוסדות התרבות הציבוריים הבלתי פוליטיים. המלך, בתחום זה, הוא הסמכות הלאומית העליונה והערכאה העליונה להכוונה תרבותית במסגרת החוקה, ושר התרבות ימלא את תפקידיו בגבולות החוק ובתיאום עם קווי היסוד התרבותיים הכלליים שאושרו בידי המלך. שר התרבות אחראי לניהול ולהוצאה לפועל של ענייני התרבות במדינה, ונושא באחריות כלפי בית הנבחרים מבחינת שלטון החוק, גבולות הסמכות והשימוש בתקציב הציבורי.
עניינים הנוגעים למדיניותה הציבורית של המדינה, לביטחון, לשפיטה, לבחירות, לכוחות המזוינים, לחינוך הציבורי, לאמצעי התקשורת החדשותיים, לתעמולה פוליטית ולניהולם של יתר המשרדים, מצויים מחוץ לגדר סמכותו של סעיף זה. המוסדות התרבותיים והסמכויות הקבועות בסעיף זה יופעלו לשם טובת האומה, זהותה ההיסטורית של המדינה ומעמדה התרבותי הציבורי, ולא ישמשו לתחרות מפלגתית, בחירותית או סיעתית.
סעיף 81 – התקשורת, החינוך והתעמולה הפוליטית
אמצעי התקשורת החדשותיים ואמצעי היידוע הציבוריים אינם מצויים בתחום סמכותו של מוסד המלוכה או של שר התרבות, והם יתנהלו במסגרת עקרונות חופש התקשורת, החוק הכללי והפיקוח השיפוטי. החינוך הציבורי, ההשכלה הגבוהה, התכנון החינוכי וניהולם של מוסדות החינוך נתונים לסמכות הממשלה והמשרדים האחראים לענייני חינוך, ואינם נכללים בתחום תפקידיהם של המלך ושל שר התרבות. תעמולה פוליטית, פעילות מפלגתית והתארגנות פוליטית אינן נחשבות מענייניו של מוסד המלוכה או של משרד התרבות, והן יתקיימו, במסגרת החוק, באמצעות המפלגות, המועמדים, אמצעי התקשורת והמוסדות החוקיים הנוגעים בדבר.
גם התקציב הציבורי, המוסדות התרבותיים והאמצעים הכפופים למלוכה מיועדים לשרת את טובת הציבור ואת המעמד הלאומי, ולא ייעשה בהם שימוש למטרות פוליטיות, סיעתיות, בחירותיות או אידאולוגיות.
סעיף 82 – פתיחת הפרלמנט והטקסיות החוקתית
המלך יכריז על פתיחתה הרשמית של תקופת הפרלמנט, ויודיע באופן רשמי וטקסי על החוקים שהתקבלו, באופן ההולם את מעמד המלוכה. הודעה זו מבטאת את הרשמיות, הכבוד והרציפות של מוסדות המדינה במסגרת המשטר החוקתי, ותוקפם המשפטי של החוקים שהתקבלו יחול, בגבולות החוקה ובהתאם לטקסיות שנקבעה.
סעיף 83 – עיטורים, שגרירים, וטקסים לאומיים ובין לאומיים
הענקתם של עיטורים ותארים לאומיים, קבלתם של שגרירים, וקיומם של טקסי הייצוג של המדינה נתונים בידי המלך, בהתאם לחוק ותוך שמירה על אחריות הממשלה. ענייני מדיניות החוץ, אמנות, משא ומתן והתחייבויות בין לאומיות יופעלו במסגרת חוקה זו ובאמצעות מוסדותיה המוסמכים של המדינה.
סעיף 84 – זכות החנינה
המלך יפעיל את זכות החנינה האישית כלפי מורשעים, בגבולות החוק ועל יסוד הצעתו של שר המשפטים או של הממשלה.
חנינה כללית או קבוצתית תתאפשר רק מכוח חוק ובאישור הפרלמנט.
החנינה לא תחול על עבירות חמורות נגד החוקה, על תרמית בבחירות, על שחיתות ציבורית רחבת היקף, על עינויים, על פשעים חמורים נגד בני אדם, ועל יתר העבירות שהחוקה או החוק החריגו במפורש.
סעיף 85 – התקציב ונכסיו של מוסד המלוכה
תקציבו של מוסד המלוכה והטקסים הנוגעים לו ייקבעו מכוח חוק התקציב השנתי, וחייבים להיות שקופים, מידתיים ונתונים לביקורת ציבורית. הארמונות, המבנים, הנכסים, החפצים, המסמכים והנכסים שהוקצו למילוי תפקידיו הרשמיים, הטקסיים, ההיסטוריים והלאומיים של מוסד המלוכה, ייחשבו לנכסי הציבור של המדינה ושייכים לעם איראן, ולא ייחשבו לחלק מנכסיו הפרטיים של המלך או של בית המלוכה. נכסיו האישיים של המלך ושל בני בית המלוכה מובחנים מן הנכסים הציבוריים והטקסיים של מוסד המלוכה, ויהיו כפופים לחוק הכללי של המדינה. גם הכנסותיו והוצאותיו של מוסד המלוכה ייבדקו בידי רשות הביקורת הציבורית העצמאית של המדינה.
סעיף 86 – כבודו וחסינותו של מוסד המלוכה
מוסד המלוכה נהנה מכבוד מיוחד ומחסינות מיוחדת.
המלך, במשך תקופת כהונתו, לא יהיה כפוף לחקירה, להעמדה לדין, לבירור, או להליך שיפוטי, מינהלי או פרלמנטרי רגיל. האחריות לענייני הממשל, בגבולות החוקה, מוטלת על הממשלה ועל בעלי הסמכות האחראים.
בירורם של מקרים חריגים וחמורים ביותר יתאפשר רק במסגרת המנגנון המיוחד שנקבע בחוקה זו, ותוך שמירה מלאה על מעמדו הרם ועל כבודו של מוסד המלוכה.
סעיף 87 – הירושה, העוצרות, והבירור במקרים חריגים
כללי הירושה, העוצרות המלכותית וניהול ענייניו הטקסיים של הכתר במקרים של היעדרות, אי כשירות, קטינות, או כל מצב שבו אין המלך יכול למלא את תפקידיו בהתאם לחוקה, ייקבעו בחוק מיוחד, ועליהם להיות תואמים את החוקה ואת גבולות הסמכות הקבועים בפרק זה. בכל מקרה חריג שבו תתעורר מחלוקת או טענה מהותית בנוגע לשמירת הגבולות שנקבעו בחוקה מצד מוסד המלוכה, רשאי בית הנבחרים, ברוב של שני שלישים מחבריו על פי חוק, להעביר את העניין לבירור בפני בית הדין החוקתי. בית הדין החוקתי חייב לדון בעניין בדחיפות, בפומבי ובהגינות מלאה, תוך שמירה מלאה על כבודו ומעמדו של מוסד המלוכה. אם יקבע בית הדין כי קיימת סתירה לחוקה, הוא ייתן, לפי העניין, את ההוראה הנדרשת להסרת הסתירה, למניעת המשכה, או להעברה זמנית של תפקידי המלך לעוצר, בהתאם לחוק הירושה. אם הסתירה שנקבעה היא חמורה, מכוונת או חוזרת, והמשך כהונתו של מוסד המלוכה לא יימצא תואם את החוקה, יודיע על כך בית הדין החוקתי, והסנאט יהיה רשאי, ברוב של שני שלישים מחבריו על פי חוק, לקבל את ההחלטה המתאימה בהתאם לחוקה. סדרי העוצרות, הירושה וההחלטות הנובעות מסעיף זה, וכן תוצאותיהן המשפטיות, ייקבעו בחוק מיוחד ובמסגרת חוקה זו.
סעיף 88 – ההשלכות המשפטיות של סתירה לחוקה
פעולותיהם והחלטותיהם של המלך או של שר התרבות חייבות להיות בגבולותיה של חוקה זו ושל החוקים המבוססים עליה. אם תיקבע סתירה, ייקבעו ההשלכות המשפטיות של העניין על יסוד חוקה זו ובאמצעות הערכאות המוסמכות.
פרק תשיעי
המינהל המקומי
ו
ביזור מינהלי
סעיף 89 – המועצות המקומיות
מועצות המחוז, העיר והכפר ייבחרו בהצבעה ישירה, חופשית, שוויונית ותקופתית של תושבי אותו תחום, והן יהיו, בגבולות החוק, המוסדות הנבחרים לניהול העניינים המקומיים.
סעיף 90 – סמכות המינהל המקומי
העניינים המקומיים והשירותים היומיומיים ינוהלו, ככל האפשר, בידי המוסדות המקומיים הנבחרים.
גבולות סמכותם של מוסדות אלה ייקבעו מכוח חוק, מבלי לפגוע באחדות המדינה, בעליונותו של הדין הלאומי, או בסמכותה של הממשלה לנהל את העניינים הלאומיים והמחוזיים.
סעיף 91 – חלוקת ההכנסות והמשאבים הכספיים המקומיים
חלוקת ההכנסות הלאומיות והמקומיות חייבת להיות צודקת, שקופה, מעוגנת בחוק ונתונה לביקורת. המוסדות המקומיים חייבים ליהנות ממשאבים כספיים מספיקים והולמים, בהתאם לתפקידיהם הקבועים בחוק. הטלת תפקיד חדש על מוסדות מקומיים ללא קביעת מקור מימון הולם אסורה.
סעיף 92 – מושל המחוז והמינהל המקומי
מושל המחוז הוא הסמכות הביצועית העליונה של הממשלה במחוז, ובמסגרת החוק הוא אחראי על יישום המדיניות הציבורית, על התיאום המינהלי ועל הפיקוח על רשויות הביצוע במחוז. ניהול העניינים המקומיים והשירותים המקומיים נתון, בגבולות החוק, בידי המוסדות המקומיים הנבחרים. שיטת המינהל המקומי חייבת להיות מוסדרת באופן שישמור הן על יעילותה של הממשלה והן על אחדות ניהולה של המדינה, ובד בבד ימנע ריכוז כוח ושחיתות.
פרק עשירי
הכלכלה, המטבע
ו
הפיקוח הכספי
סעיף 93 – משאבי הטבע והמורשת הלאומית
משאבי הטבע, המכרות הגדולים, הנפט, הגז, המים הציבוריים, היערות, שטחי המרעה, החופים ושאר הנכסים הציבוריים שייכים לעם איראן. ניצול, הקצאה, הפקה, או כל חוזה הנוגע למשאבים אלה יהיו תקפים רק מכוח חוק, בשקיפות מלאה, ותוך שמירה על טובת הציבור, על הדורות הבאים ועל הגנת הסביבה. לשום בעל סמכות או מוסד לא תהיה הזכות להקצות משאבים אלה באופן סמוי, בלעדי או בלתי תחרותי. חוזים מהותיים הנוגעים למשאבי הטבע חייבים להיות פומביים, ניתנים לביקורת חשבונאית, וכפופים לפיקוח של הערכאות החוקיות והכספיות העצמאיות. גילויים של עתיקות, חפצים וממצאים היסטוריים וארכאולוגיים בשטח איראן מותר, בגבולות החוק, לכל אדם. העתיקות, החפצים והממצאים ההיסטוריים והארכאולוגיים שנתגלו בשטח איראן הם חלק מן המורשת הלאומית וההיסטורית של המדינה, והוצאתם, החזקתם בסתר, השמדתם או העברתם הבלתי חוקית אסורות.
המדינה חייבת לרכוש נכסים אלה במחיר הוגן, לרשום אותם, ולשמרם לשם החזקתם במוזיאון הלאומי או במוסדות הציבור המוסמכים האחרים.
התנאים, הטקסיות, אופן ההערכה והמקרים החריגים ייקבעו מכוח חוק.
סעיף 94 – איסור העיסוק הכלכלי הישיר של המדינה
המדינה, למעט במקרים חריגים המפורשים בחוק, לא תהיה רשאית להחזיק בבעלות, לנהל, להשקיע באופן שליטה, או לעסוק ישירות בפעילות מסחרית וכלכלית של תאגידים, תעשיות, מכרות, משאבים, בנקים, חברות ביטוח, רשתות מסחר, או פעילויות ייצור ושירותים. הפעילות הכלכלית והמסחרית נתונה, בעיקרה, בידי המגזר הפרטי ובידי קואופרטיבים פרטיים עצמאיים, והמדינה תפעל, בגבולות החוק, כרגולטור, כמפקח, וכמבטיחה תחרות הוגנת, מניעת מונופולים, הגנת הצרכן ושמירה על האינטרס הציבורי. הקמה, בעלות או המשך החזקה של תאגידים בבעלות המדינה תתאפשר רק במקרים חריגים לחלוטין, באישור חוק מיוחד, לתקופה קצובה, ובהוכחת צורך ציבורי, ותהיה כפופה לבחינה מחודשת סדירה ולסיום. לשום גוף ממשלתי, צבאי, ביטחוני, ציבורי או גוף הקשור בהם לא תהיה זכות לשליטה מונופוליסטית, להטבה מיוחדת או לנוכחות בלתי תחרותית בפעילות הכלכלית. הקצאת נכסים, זכויות ותאגידים ציבוריים חייבת להיות שקופה, תחרותית, מעוגנת בחוק ונתונה לביקורת, והקצאה המבוססת על העדפה פסולה, הסתרה או אפליה בטלה. המדינה לא תוכל, בשם רגולציה, פיקוח, רישוי או תמיכה ציבורית, ליצור לעצמה או לגופים הקשורים בה יתרון כלכלי או להגביל מתחרים באופן מפלה. התנאים, החריגים, גבולות התערבות המדינה והבטוחות נגד מונופול ונגד העדפה פסולה ייקבעו מכוח חוק.
סעיף 95 – הוועדה למדיניות מוניטרית ועצמאות הבנק המרכזי
הבנק המרכזי הוא מוסד עצמאי שתפקידו לשמור על ערך המטבע, לשלוט באינפלציה, להבטיח יציבות פיננסית, ולהגן על תקינותה של המערכת המוניטרית והבנקאית. שום בעל סמכות פוליטית, ביצועית, מפלגתית, צבאית או ביטחונית אינו רשאי לכפות על הבנק המרכזי הוראה מוניטרית, אשראית או מטבעית. ניהולו של הבנק המרכזי מופקד בידי הוועדה למדיניות מוניטרית, המורכבת מ 9 חברים. לשם בחירת חברי ועדה זו, יבקש בית הנבחרים מן הפקולטות לכלכלה באוניברסיטאות המדינה להציע מועמדים. פקולטות אלה יציעו, מכוח חוק, 15 מועמדים כשירים מקרב אנשים בעלי כשירות מקצועית, יושרה, עצמאות בשיקול הדעת ומומחיות בכלכלה מוניטרית, בבנקאות, במימון, או בדיני בנקאות ומימון. בית הנבחרים יעביר לסנאט, מקרבם, 9 מועמדים עיקריים, ו 6 הנותרים יהיו, לפי הסדר שייקבע בחוק, חברי עתודה. הסנאט יבחר את חברי הוועדה למדיניות מוניטרית ברוב של שני שלישים מחבריו החוקיים, ובאותו הליך יבחר אחד מהם לשמש כיושב ראש הוועדה וכנגיד הבנק המרכזי. תקופת כהונתם של החברים תהיה 9 שנים וללא אפשרות הארכה, והיא תוסדר באופן שכל 3 שנים יוחלפו 3 חברים לפי אותו סדר. חברי הוועדה לא יהיו רשאים לכהן בו זמנית כחברים בממשלה, בפרלמנט, בהנהגה הביצועית של מפלגות, בכוחות המזוינים, במוסדות הביטחון, או להיות בעלי עניין מהותי במוסדות הנתונים לפיקוחו של הבנק המרכזי. פיטוריו של הנגיד או של כל חבר ועדה לפני תום תקופת כהונתו יתאפשרו רק במקרה של שחיתות שהוכחה, הפרה חמורה של החוק, אי כשירות ברורה למילוי התפקיד, או ניגוד עניינים מהותי, וברוב של שני שלישים מחבריו החוקיים של הסנאט.
סעיף 96 – איסור הדפסת כסף לצורך כיסוי הגירעון
הדפסת כסף, יצירת אשראי, או כל מימון ישיר או עקיף של הגירעון התקציבי של הממשלה בידי הבנק המרכזי, אסורים. הבנק המרכזי לא ישמש אמצעי למימון הוצאותיה השוטפות של הממשלה, לכיסוי גירעונות הנובעים מהחלטות פוליטיות, או לרכישת חוב ממשלתי לצורך מימון התקציב. חריגים מצומצמים וזמניים ביותר יתאפשרו רק בשעת מלחמה, אסון לאומי, או משבר כספי חמור, וגם זאת מכוח חוק מיוחד, לתקופה קצובה, ובאישור של שני שלישים מן החברים החוקיים של בית הנבחרים ושל הסנאט. כל פעולה בניגוד לסעיף זה בטלה ומקימה אחריות משפטית לבעלי הסמכות הנוגעים בדבר.
סעיף 97 – שקיפות התקציב
התקציב השנתי, תיקוניו, החובות הציבוריים, הערבויות הכספיות, ההתחייבויות העתידיות, וכל הכנסותיה והוצאותיה של הממשלה חייבים להיות ברורים, מקיפים, שקופים ונתונים לביקורת. שום הוצאה, התחייבות כספית, העברת משאבים ציבוריים, או יצירת חוב או ערבות מדינתית מחוץ לתקציב המאושר או ללא הסמכה חוקית, לא יהיו מותרים. התקציב חייב להתפרסם באופן מפורט, במועד, בצורה ברורה ומובנת לציבור הרחב, ותוך הצגת טבלאות, תרשימים ויחסים באחוזים. כל המוסדות המשתמשים במשאבים ציבוריים, במישרין או בעקיפין, כפופים לשקיפות ולביקורת תקציבית. הקמת קרן, חשבון, סעיף, או כל מנגנון כספי סמוי, מחוץ לפיקוח החוקי, או שנועד לעקוף את התקציב, אסורה.
סעיף 98 – עתודת זהירות ויציבות פיננסית
הממשלה חייבת להחזיק מדי שנה, בחשבון עצמאי אצל הבנק המרכזי, סכום שלא יפחת מ 2 אחוזים ולא יעלה על 6 אחוזים מן ההכנסות הציבוריות השנתיות, כעתודת זהירות ויציבות פיננסית. שיעורה המדויק של עתודה זו בכל שנה, בתוך הגבולות האמורים, ייקבע מכוח חוק. עתודה זו תיצבר עד שתגיע לפחות ל 150 אחוזים מן הממוצע של ההוצאות הציבוריות לשנה אחת, ולאחר מכן ייקבעו הגדלתה, ייצובה או התאמתה מכוח חוק.
משיכה מתוך עתודה זו תתאפשר רק בשעת מלחמה, אסון לאומי, משבר כלכלי או כספי חמור, זעזוע פתאומי בהכנסות הממשלה, או מיתון ארצי חריף, וגם זאת מכוח חוק מיוחד ובאישור של שני שלישים מן החברים החוקיים של בית הנבחרים ושל הסנאט. השימוש בעתודה זו לצורך הוצאות שוטפות רגילות, צרכים בחירותיים, הרחבת הממשלה, או כיסוי גירעונות הנובעים מניהול כושל ומהחלטות פוליטיות, אסור. חשבון עתודה זו חייב להיות שקוף, ניתן לביקורת, וכפוף לפיקוחו של בית הדין לביקורת המדינה.
סעיף 99 – המסים ושיעוריהם
מערכת המס של המדינה תנוהל על יסוד החוק, הצדק, השקיפות, הוודאות וזכות הערעור. הממשלה חייבת לפרסם את אופן השימוש בהכנסות ממסים בצורה ברורה ומובנת לציבור, תוך הצגת טבלאות, תרשימים ויחסים באחוזים, ולצרף לכל העלאה או הפחתה של מסים הצגה ברורה של הסיבה, השיעור, ותחום ההוצאה הציבורית המשפיע על כך. מס ההכנסה על יחידים ועל תאגידים לא יעלה בשום מקרה על 10 אחוזים, וגם מס המכירה לא יעלה בשום מקרה על 10 אחוזים. התשלומים הנוגעים לביטוח, לבריאות ולקצבה נפרדים ממס ההכנסה, אולם סך הכולל של מס ההכנסה ושל תשלומים אלה לא יעלה בשום מקרה על 15 אחוזים מכלל ההכנסה. בקביעת שיעורי המס, שיעור נמוך עדיף על שיעור גבוה. שום אדם, מוסד, פעילות, הכנסה, נכס או סחורה אינם מחוץ לתחולת המסים וההיטלים הציבוריים, וקביעת כל פטור, חריג, הנחה מועדפת, או הטבת מס לאנשים, למוסדות, לפעילויות, להכנסות, לנכסים או לסחורות מסוימים, אסורה ובטלה.
בשעת מלחמה או מצב חירום לאומי, העלאה זמנית של מסים תתאפשר רק מכוח חוק מיוחד ובאישור של שני שלישים מן החברים החוקיים של בית הנבחרים ושל הסנאט. במצב זה, מס ההכנסה על יחידים ועל תאגידים לא יעלה בשום מקרה על 20 אחוזים, ואילו מס המכירה יוסיף שלא לעלות על 10 אחוזים. גם התשלומים הנוגעים לביטוח, לבריאות ולקצבה נפרדים ממס ההכנסה, אולם סך הכולל של מס ההכנסה ושל תשלומים אלה לא יעלה בשום מקרה על 25 אחוזים מכלל ההכנסה. המשך תחולתה של העלאה זו לאחר כל 4 חודשים יהיה מותנה באישור מחודש של שני שלישים מן החברים החוקיים של בית הנבחרים ושל הסנאט.
סעיף 100 – בית הדין לביקורת המדינה
בית הדין לביקורת המדינה הוא רשות הביקורת הציבורית העצמאית של המדינה, והוא מפקח על ביצוע התקציב, על השימוש במשאבים הציבוריים, על החוזים הציבוריים, ועל קיום הדין הכספי. נשיא בית הדין לביקורת המדינה ייבחר, על פי הצעת הוועדה הכספית המשותפת של בית הנבחרים והסנאט, ברוב של 60 אחוזים מן החברים החוקיים של הסנאט, לתקופה של 6 שנים וללא אפשרות הארכה. פיטוריו יתאפשרו רק במקרה של שחיתות שהוכחה, הפרה חמורה של החוק, או אי כשירות מתמשכת למילוי התפקיד, וברוב של 60 אחוזים מן החברים החוקיים של בית הנבחרים. לבית הדין לביקורת המדינה יהיה תקציב עצמאי, צוות מקצועי, וזכות גישה מלאה למסמכים הכספיים של המוסדות המשתמשים בתקציב הציבורי. דוחותיו של בית הדין חייבים להיות פומביים ונגישים לציבור.
סעיף 101 – התחרות, איסור המונופול והמכסים
מונופול, קנוניה הפוגעת בתחרות, ניצול לרעה של מעמד שליטה, וכל ריכוז כלכלי הפוגע בתחרות החופשית, בזכויות הצרכן, או בעצמאותה הכלכלית של המדינה, אסורים. המדינה אינה רשאית ליצור, לתמוך, או לשמר מונופול לטובת אנשים, חברות, מוסדות ציבור, מוסדות צבאיים, או גופים הקשורים בהם. רשות עצמאית לתחרות ולאיסור מונופול תוקם מכוח חוק. יושב הראש וחברי המועצה העליונה של רשות זו ייבחרו, על פי הצעת בית הנבחרים וברוב של 60 אחוזים מן החברים החוקיים של הסנאט, מקרב אנשים בעלי כשירות מקצועית, יושרה, עצמאות בשיקול הדעת, והיעדר ניגוד עניינים, לתקופות קצובות וללא אפשרות להדחה שרירותית. שום בעל סמכות שלטונית או בעל כוח כלכלי לא יהיה רשאי להתערב בהחלטותיה המקצועיות של רשות זו. החלטותיה של רשות זו חייבות להיות מנומקות, פומביות, ונתונות לערעור בפני בית משפט מוסמך. המדינה רשאית, מכוח חוק, להטיל מכסים כדי להתמודד עם דמפינג, עם החזקה מלאכותית של ערך המטבע ברמה נמוכה, או עם התנהגויות מסחריות מזיקות אחרות מצד ממשלות זרות, ובלבד שצעד זה לא יוביל ליצירת מונופול פנימי, לתמיכה בייצור בלתי יעיל, או לכפיית סחורה באיכות ירודה על הציבור. המכס חייב להיות זמני, מנומק, מידתי, פומבי, ונתון לעיון מחדש ולהליך שיפוטי.
פרק אחד עשר
הכוחות המזוינים, הביטחון,
ו
הסדר הציבורי
סעיף 102 – הצבא הלאומי
הצבא הוא כוח לאומי, מקצועי, בלתי מפלגתי וכפוף לחוקה. תפקידו של הצבא הוא אך ורק להגן על עצמאותה של המדינה, על שלמותה הטריטוריאלית ועל ביטחונה מפני איומים חיצוניים. הצבא ושאר המוסדות והיחידות של הכוחות המזוינים מנועים לחלוטין מלהיכנס לפוליטיקה, מלהתערב בתחרות הפוליטית, או מלהתערב בבחירות, בחקיקה, בשפיטה, בניהול ענייני הפנים, בפעילות מפלגתית, בתקשורת, ובהפעלת לחץ על מוסדות הציבור. נאמנותם של הכוחות המזוינים נתונה אך ורק למדינה, לחוקה ולסדר החוקי הדמוקרטי, ולא לשום אדם, שושלת, מפלגה, דת, אידאולוגיה, או קבוצה מסוימת. ההקמה, הארגון, ההכשרה, המינוי, הקידום והפיקוד בכוחות המזוינים חייבים להתבסס על כשירות מקצועית, משמעת חוקית ומחויבות לחוקה. כל פעילות כלכלית, מסחרית, כספית, בנקאית, השקעתית, קבלנית, או ניהול תאגידים בידי הצבא, בידי שאר המוסדות והיחידות של הכוחות המזוינים, או בידי המוסדות הכפופים להם, אסורה.
סעיף 103 – הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים והפיקוח הפרלמנטרי
הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים נתון בידי הממשלה הנבחרת, והוא מופעל באמצעות ראש הממשלה והשר הממונה על הביטחון. ניהולם, פיקודם, כשירותם והפעלתם של הכוחות המזוינים נתונים לאחריות הממשלה. ראש המטה הכללי של הצבא, או הסמכות הצבאית העליונה של הכוחות המזוינים, ימונה על פי הצעת ראש הממשלה והשר הממונה על הביטחון, וברוב של שלוש חמישיות מן החברים החוקיים של הסנאט, לתקופה של ארבע שנים, ומינויו ניתן להארכה לתקופה אחת נוספת בלבד ובאותו הסדר. פיטוריו לפני תום תקופת כהונתו יתאפשרו רק על פי הצעת ראש הממשלה והשר הממונה על הביטחון, וברוב של שלוש חמישיות מן החברים החוקיים של בית הנבחרים. מינוים, פיטוריהם והעברתם של מפקדי הכוחות המזוינים, למעט ראש המטה הכללי של הצבא או הסמכות הצבאית העליונה, נתונים לאחריות הממשלה בגבולות החוק, וייעשו באמצעות השר הממונה על הביטחון ובאמצעות שרשרת הפיקוד החוקית. תקציבם של הכוחות המזוינים, ובכלל זה ההוצאות הביטחוניות, הארגוניות, ההכשרתיות, החימושיות והצרכים ההגנתיים הצופי פני עתיד, יידון בבית הנבחרים על פי הצעת ראש הממשלה והשר הממונה על הביטחון, ויאושר מכוח חוק, והוצאתו תהיה כפופה לפיקוח חוקי וכספי. מספרם, מבנם, ארגונם, ייעודם, פריסתם וחימושם העיקרי של הכוחות המזוינים ייקבעו רק מכוח חוק.
ההכשרה בכוחות המזוינים חייבת להיות מוסדרת על יסוד נאמנות לחוקה, לריבונות העם, לשלטון אזרחי, ולאיסור ההתערבות בפוליטיקה. כל המפקדים, הקצינים ושאר אנשי הסגל של הכוחות המזוינים חייבים להישבע אמונים לחוקה, לאומה ולסדר החוקי הדמוקרטי. כל חברי הכוחות המזוינים חייבים לדחות כל פקודה הסותרת בגלוי את החוקה, כוללת הפיכה, פעולה נגד הממשלה החוקית, פגיעה בריבונות העם, או שיבוש ההעברה החוקית של השלטון, ולדווח עליה לערכאות החוקיות. לכוחות המזוינים אין זכות ליצור, לארגן, לאמן, לחמש, או להפעיל כוח או שליחים בלבוש אזרחי. שום מפקד או בעל סמכות צבאית לא יהיה רשאי, מחוץ לשרשרת הפיקוד החוקית וללא הוראה מתועדת, לגייס, להעביר, לפרוס, או להפעיל את הכוחות המזוינים. יצירה, פיתוח, חימוש, או הפעלה של כוחות ויכולות צבאיות מחוץ למסגרת החוק, אסורים. החלטות מהותיות הנוגעות לפיקוד, לארגון ולהפעלת הכוחות המזוינים חייבות להיות מתועדות, נתונות לביקורת, וכפופות לפיקוח חוקי וכספי.
סעיף 104 – איסור הפיכה ובטלותה של פקודה בלתי חוקית
כל פעולה, קשירת קשר, הסתה, גיוס, או פקודה צבאית או ביטחונית שנועדו להפר, להשבית, או לעקוף את החוקה, את המוסדות הנבחרים, את הבחירות, או את ההעברה החוקית של השלטון, אסורים ומהווים עבירה חמורה נגד הסדר החוקי של המדינה. כל פקודה הסותרת בגלוי את החוקה או את החוק היא בטלה ואינה ניתנת לביצוע, והציות לה אינו פוטר מאחריות. שום אדם או מוסד אינם רשאים לעשות שימוש בכוחות המזוינים, במשטרה, או במוסדות המודיעין למטרות מפלגתיות, בחירותיות, לדיכוי פוליטי, להטלת אימה על הציבור, או לשימור השלטון בניגוד לחוק. החוק חייב לקבוע אחריות פלילית ושלילה לצמיתות מן הכהונה במשרות ציבוריות לגבי נותני ההוראות, המבצעים, המסייעים, והמסתירים של מעשים כאלה.
סעיף 105 – המשטרה הלאומית וביטחון הפנים
המשטרה היא מוסד לאומי, מקצועי, בלתי מפלגתי, אזרחי וכפוף לחוק, וניהולה, פיקודה וארגונה נתונים לאחריות הממשלה הנבחרת. תפקידה של המשטרה הוא לשמור על הסדר הציבורי, למנוע עבירה, להגן על זכויותיהם וחירויותיהם של בני הציבור, ולאכוף את החוק בגבולות שנקבעו בדין. תקציב המשטרה, על פי הצעת ראש הממשלה והשר הממונה על ענייני הפנים או על ביטחון הפנים, יידון בבית הנבחרים ויאושר מכוח חוק, והוצאתו תהיה כפופה לפיקוח חוקי וכספי. המשטרה לא תהפוך לכוח של דיכוי פוליטי, לכלי בידי כוח מפלגתי, או לארגון של חדירה ביטחונית לתוך החברה. למשטרה אין זכות להתערב בתחרות הפוליטית, בבחירות, בפעילות מפלגתית, או להפעיל לחץ על אמצעי התקשורת, על ארגונים, על איגודים, ועל התקהלויות שלוות. יחידות לפיזור מהומות ויתר היחידות המיוחדות לשמירת הסדר יוקמו רק בתוך המבנה של המשטרה הלאומית, ויהיו כפופות לאותם עקרונות חוקיים, אזרחיים ולפיקוח שיפוטי. למשטרה אין זכות ליצור, לארגן, לאמן, לחמש, או להפעיל כוח או סוכנים בלבוש אזרחי.
השימוש בכוח, בנשק, במעצר, בחיפוש, במעקב, ובכל פעולה אחרת המגבילה את זכויותיהם וחירויותיהם של בני הציבור, יתאפשר רק בגבולות החוק, במידת ההכרח, ותחת פיקוח שיפוטי. הקמת משטרה מקבילה, כוח שיטור מפלגתי, כוח מזוין מקומי מחוץ לחוק, או כל גוף מזוין פנימי מחוץ למבנה החוקי של המדינה, אסורה.
סעיף 106 – ארגוני המודיעין
ארגוני המודיעין של המדינה יוקמו אך ורק מכוח חוק, ויפעלו תחת אחריותה של הממשלה הנבחרת ותחת פיקוחו של הפרלמנט. למוסדות אלה לא תהא זכות להתערב בבחירות, במפלגות, באמצעי התקשורת, בארגונים, באיגודים, במוסדות האזרחיים, או בתחרות הפוליטית, והם לא יוכלו להפוך למדינה סמויה, לכלי של השפעה פוליטית, או למוקד כוח עצמאי. למוסדות אלה לא תהא סמכות לבצע מעצר, לקיים חקירה מחוץ לחוק, לנהל בית סוהר, מתקן מעצר, מקום החזקה עצמאי, או מרכז חקירה, לענות, להקים כוח מזוין עצמאי, או לעסוק בכל פעילות כלכלית, וכן לא להחזיק או לנהל תאגיד כלכלי, אמצעי תקשורת, או רשת של השפעה פוליטית ומינהלית. האזנה, מעקב, איתור, חדירה, וכל איסוף סמוי של מידע על אנשים יותרו רק בצו של בית משפט מוסמך ומכוח חוק, למטרה לגיטימית, לגבי מקרה מסוים, ולתקופה מוגבלת ומוגדרת, אשר בשום מקרה לא תעלה על שנה אחת. גבולות הסמכות, שמירת המידע והשימוש בו, וכן אחריותם של מוסדות אלה, חייבים להיקבע באופן שימנע ריכוז כוח ופגיעה בזכויות הציבור.
סעיף 107 – הכוחות המיוחדים ואיסור כוחות מקבילים
כוחות מיוחדים יוקמו אך ורק מכוח חוק ובתוך המבנה הרשמי של הצבא או של המשטרה הלאומית, ויהיו כפופים לפיקודה החוקי של הממשלה. הקמה, חימוש, הכשרה, מימון, או הפעלה של כל כוח מזוין, ביטחוני, מודיעיני, או מיוחד שהוא מקביל, מפלגתי, אידאולוגי, אישי, חשאי, או מחוץ למבנה החוקי של המדינה, אסורים, ולשום מוסד ביצועי, צבאי, מודיעיני, מפלגתי, או ציבורי לא תהיה הזכות להקים יחידה לוחמת עצמאית או קבוצה מבצעית מחוץ לחוק.
הפעלת כוחות מיוחדים בענייני פנים תתאפשר רק במקרים חריגים, למשימה מוגדרת, לתקופה מוגבלת, ובהיתר חוקי ברור ותחת פיקוח חוקי ושיפוטי. שימוש בכוחות אלה לשם הטלת אימה פוליטית, שליטה בבחירות, דיכוי התנגדות בדרכי שלום, דיכוי התקהלויות שלוות, הפעלת השפעה בתוך מוסדות אזרחיים, או עקיפת המשטרה והצבא החוקיים, אסור ומהווה עבירה.
סעיף 108 – איסור מתקני מעצר סודיים והסדרי ההחזקה
ניהולם של בתי הסוהר, מתקני המעצר, מקומות ההחזקה, וביצועם של עונשים השוללים חירות ייעשו רק בידי מוסד אזרחי חוקי ותחת פיקוח שיפוטי. שום מוסד צבאי, משטרתי, מודיעיני, ביטחוני, או ביצועי לא יהיה רשאי להקים, לנהל, או להחזיק בית סוהר, מתקן מעצר, מקום החזקה עצמאי, או מרכז חקירה. כל מתקן מעצר סודי, שמחוץ לרישום הרשמי, מחוץ לפיקוח שיפוטי, או שאינו מאפשר גישה חוקית של העצור או האסיר לעורך דין ולמשפחתו, אסור ומהווה עבירה. מעצר זמני יותר רק מכוח צו שיפוטי, לתקופה מוגבלת, ובמקרים שהחוק קובע במפורש, ובשום מקרה לא יעלה על שישה חודשים, אלא בעבירות חמורות ביותר ועל פי החלטה מנומקת של בית משפט מוסמך, שאף אז לא תעלה על שנה אחת. החזקה בבידוד תותר רק במקרים חריגים, מכוח חוק, בהוראה מנומקת של סמכות שיפוטית, ולמשך הזמן הקצר ביותר האפשרי, ובשום מקרה לא יעלה משכה המצטבר לגבי כל אדם בכל תקופה של שנים עשר חודשים על חמישה עשר ימים. חקירה תתקיים רק במקומות רשמיים, רשומים ונתונים לפיקוח, וחובה לארגן אותה באמצעות אמצעים חוקיים וטכניים, ובכלל זה תיעוד מלא של הליך החקירה ואפשרות לפיקוח מתמשך, באופן שיעשה עינויים, יחס בלתי אנושי, איום, כפייה, והוצאת הודאה בלתי חוקית לבלתי אפשריים או יצמצם אותם למינימום האפשרי. זכויותיהם של אסירים ושל עצורים, ובכלל זה רישום רשמי של מצבם, מסירת הודעה כחוק, גישה לעורך דין, הליך שיפוטי, טיפול רפואי, ואיסור עינויים ויחס משפיל, חייבות להישמר בכל עת. כבוד האדם של עצורים ואסירים חייב להישמר בכל עת, וכל עינוי, יחס בלתי אנושי, משפיל, או פוגע בכבוד האדם, אסור. נותני ההוראות, המבצעים והמסייעים למעשים אלה יועמדו לדין וייענשו מכוח חוק. שום הודאה, דוח, או ראיה שהושגו מתוך החזקה סודית, עינויים, כפייה, או התנהגות בלתי חוקית, אינם תקפים ואינם קבילים.
סעיף 109 – מצב חירום
הכרזה על מצב חירום תתאפשר רק במקרה של מלחמה, מרד מזוין, אסון לאומי, או סכנה מיידית ורחבת היקף לעצם קיומה של המדינה, על פי הצעת הממשלה ומכוח חוק. ההכרזה על מצב חירום חייבת להיות מנומקת, פומבית, מוגבלת לנושא, מוגבלת לתחום הגאוגרפי, ולתקופה שלא תעלה על שלושים ימים. הארכת מצב החירום תתאפשר רק ברוב של שלוש חמישיות מן החברים החוקיים של הפרלמנט, ובכל פעם לתקופה שלא תעלה על שלושים ימים. משכו המצטבר של מצב החירום בכל מקרה לא יעלה על שישה חודשים. הממשלה, במצב חירום, רשאית לנקוט ולבצע רק את האמצעים החריגים המפורשים בחוק, במידת ההכרח, לצורך הסרת הסכנה, ובאופן זמני. אם הוכרז מצב חירום פעם אחת במהלך תקופה של שנים עשר חודשים, לא תהיה הממשלה רשאית להכריז על מצב חירום נוסף לפני שיחלפו שנתיים מתום אותו מצב חירום, אלא באישור מוקדם של הפרלמנט. גם במצב חירום אין להשעות את ריבונות העם, את הבחירות, את הפרדת הרשויות ואיזונן, את הפיקוח השיפוטי, את איסור העינויים, את עקרון החוקיות בעבירות ובעונשים, את ההליך ההוגן, ואת העקרונות הבלתי ניתנים לשינוי של חוקה זו.
שום בעל סמכות או מוסד אינם רשאים להשתמש במצב החירום כאמצעי להשעיית הפרלמנט, לביטול התחרות הפוליטית, לצנזורה כוללת, למעצרים בלא הסדר חוקי, לשלטון צבאי בלתי מוגבל, או לריכוז קבוע של הכוח. כל פעולה או החלטה החורגות מן הגבולות החוקיים של מצב החירום בטלות ומקימות אחריות משפטית לבעלי הסמכות הנוגעים בדבר.
סעיף 110 – בריתות הגנה ונוכחותם של כוחות בעלות ברית
המדינה רשאית, לשם שמירה על הביטחון הלאומי, חיזוק כושר ההרתעה, הידוק הקשר עם העולם החופשי, והגנה על עצמאותה ועל ביטחונה של המדינה, להתקשר בבריתות ובהסכמים הגנתיים וביטחוניים עם מדינות ידידות ובעלות ברית. כריתתו של כל הסכם או הסדר מחייב בענייני הגנה וביטחון טעונה אישור הסנאט. הקמתו של בסיס צבאי או הצבתם של כוחות צבאיים של מדינות ידידות ובעלות ברית על אדמת איראן תותר רק מכוח חוק ובאישור הסנאט ובית הנבחרים. הגבולות, התקופה, המשימה, מספר הכוחות, תחום הפריסה, סוג הציוד, החסינויות, וההסדרים הכספיים והמבצעיים של נוכחות זו חייבים להיות מפורשים, מוגבלים ונתונים לפיקוח. שום ברית, הסכם, או נוכחות צבאית זרה לא יפגעו בעצמאות, בשלמות הטריטוריאלית, בריבונות הלאומית, בפיקוד החוקי של הממשלה, ולא יובילו להתערבות בענייניה הפנימיים של המדינה. השימוש באדמת איראן, במרחבה האווירי, במימיה, בבסיסיה, או במתקניה בידי כוחות זרים מחוץ לגבולות שנקבעו במפורש בחוק ובהסכם המאושר, אסור. גם הארכה, הרחבה, או שינוי יסודי בכל בסיס, פריסה, או נוכחות צבאית זרה יהיו כפופים לאותם הסדרים ולאותם אישורים הקבועים בסעיף זה.
פרק שנים עשר
תיקון
ו
גבולות החוקה
סעיף 111 – העקרונות הבלתי ניתנים לשינוי והעקרונות הנוגדים עריצות
עקרונות היסוד של חוקה זו, ובכלל זה ריבונות העם, שלמותה הטריטוריאלית של המדינה, החילוניות, שוויון האזרחים, הפעלת הריבונות באמצעות בחירות חופשיות ותקופתיות, הפרדת הרשויות ואיזונן, העצמאות השיפוטית, איסור ריכוז הכוח, וסעיף 6 – הזכות להגנה מזוינת, הם עקרונות בלתי ניתנים לשינוי ונוגדי עריצות. שום אדם, מוסד, רשות, אספה, ממשלה, בית משפט, פיקוד צבאי, או רוב כלשהו אינם רשאים לשנות, להשעות, להשבית, או לרוקן מתוכן עקרונות אלה. גם מלחמה, מצב חירום, איום ביטחוני, מרד, משבר כללי, או כל כותרת דומה אחרת, אינם מקנים היתר להפר, להשעות, או לעקוף עקרונות אלה. כל חוק, החלטה, פקודה, פעולה, או הסכם הסותרים סעיף זה, בטלים מעיקרם וחסרי תוקף, ונותני ההוראות, המבצעים, ובעלי הסמכות האחראים יהיו כפופים, לפי העניין, לפיטורים, לשלילה מן הכהונה במשרות ציבוריות, ולאחריות משפטית.
סעיף 112 – תיקון החוקה
תיקון סעיפיה של חוקה זו, למעט העקרונות הבלתי ניתנים לשינוי, יתאפשר רק על פי הצעת הממשלה, באישור של שני שלישים מן החברים החוקיים של הפרלמנט, ובאשרור במשאל עם כללי. שום תיקון לא יפגע בעקרונות הבלתי ניתנים לשינוי של חוקה זו. שום בעל סמכות או מוסד אינם רשאים לשנות את החוקה, להשעותה, או לרוקן אותה מתוקף, מחוץ להסדר הקבוע בסעיף זה.