פרק 6 – הרשות המבצעת (הממשלה וראש הממשלה)
הרציונל של סעיף 56 – ראש הממשלה
סעיף 56 נקבע כדי להבטיח שבראש הממשלה תעמוד סמכות ברורה, אחידה ואחראית לניהול המדינה. אם הכוח הביצועי מפוזר בין כמה מוקדים באופן עמום, קבלת ההחלטות נעשית איטית, ביצוע החוק נעשה בלתי אחיד, והאחריותיות נשחקת. סעיף זה, בקובעו את ראש הממשלה כראש הממשלה וכסמכות הביצועית העליונה במדינה, מאחד את ההנהגה הפוליטית והמינהלית של הרשות המבצעת, כדי שהמדינה לא תנוהל בידי ממשלות מרובות קולות וללא מרכז ברור.
ההדגשה כי הכוונת הרשות המבצעת, ניהול המדיניות הביצועית והוצאת ההוראות הנדרשות לביצוע החוק ולניהול המדינה נתונות בידיו, נועדה להבטיח שמעמדו של ראש הממשלה לא יהיה רק תואר טקסי או תפקיד תיאום חלש. במשטר המבקש להיות יעיל וחסין מפני כאוס, חייב להיות ברור מי אחראי להכרעה הסופית בניהול הביצועי. ריכוז זה של הסמכות הביצועית חיוני למהירות, לעקביות וליכולת הממשית ליישם החלטות. הקביעה כי ראש הממשלה ממנה את השרים וכי פיטוריהם או העברתם מתפקידם נתונים בידיו נועדה גם היא להבטיח שראש הממשלה יוכל להנהיג בפועל את הצוות הביצועי שלו. אם ראש הממשלה אחראי לניהול המדינה אך אין בידיו סמכות למנות שרים או להחליפם, אחריותו נעשית פורמלית בלבד, והממשלה הופכת למכלול של מוקדי כוח מפוזרים. סעיף זה מבקש לקבוע יחס ראוי בין סמכות לאחריות: מי שנושא באחריות חייב להחזיק גם בכלי הניהול. עם זאת, סעיף זה אינו מותיר את ראש הממשלה ללא ריסון. ההבהרה המפורשת כי ראש הממשלה אחראי בפני בית הנבחרים נועדה להבטיח שכוח ביצועי מרוכז לא יהפוך לשלטון שרירותי. כלומר, ראש הממשלה חייב להיות מסוגל לפעול בעוצמה, אך לא מחוץ לפיקוחה של נציגות העם. זהו האיזון המרכזי של משטר פרלמנטרי יעיל: סמכות ברורה לביצוע, יחד עם אחריותיות ברורה בפני בית הנבחרים. תפקידו האנטי עריץ של סעיף זה טמון בדיוק באיזון זה. מצד אחד, המדינה זקוקה לממשלה המסוגלת להחליט, להורות ולבצע. מצד אחר, אותו ריכוז ביצועי עצמו, אם אינו קשור למוסד הייצוגי, עלול להיות מסוכן. סעיף 56, בשילוב של ראש ממשלה חזק עם אחריותיות פרלמנטרית, גם מונע שיתוק מינהלי וגם מונע ריכוז בלתי מרוסן של כוח.
סיכום: סעיף 56 נועד להבטיח שלרשות המבצעת יהיה ראש ברור, חזק ואחראי. סעיף זה תומך בעת ובעונה אחת ביעילות בניהול המדינה, בעקביות בביצוע החוק ובאחריותיות פוליטית, והופך את ראש הממשלה לסמכות ביצועית אפקטיבית אך מרוסנת.
הרציונל של סעיף 57 – הקמת הממשלה
סעיף 57 נקבע כדי להבטיח שהקמת הממשלה תתבצע בדרך ברורה, דמוקרטית ומובנת, וכי קביעת ראש הרשות המבצעת לא תהיה תלויה בהחלטה אישית, בעסקה נסתרת או בהשפעה שמקורה מחוץ למוסדות הנבחרים. כאשר ראש הממשלה נבחר מבין המועמדים המוצעים בידי המפלגה או הקואליציה המחזיקה ברוב בבית הנבחרים, ניהול המדינה נקשר במישרין לתוצאת בחירת העם בפרלמנט. משמעות הדבר היא שהממשלה נובעת מן הייצוג הציבורי, ולא מתחרות אישית הנפרדת מן הפרלמנט.
מנגנון זה נועד להבטיח כי ראש הממשלה, עוד בטרם יחל בכהונתו, יחזיק הן בבסיס פוליטי ברור והן ביכולת מוכחת לגבש רוב ולנהל את המדינה. במודל זה, מי שנעשה לראש הממשלה הוא מי שמסוגל, בתוך המבנה הפוליטי הממשי, להשיג את האמון ואת התמיכה הנדרשים. שיטה זו מקצועית יותר ופחות מסוכנת ממשטר שבו אדם מגיע לראש הרשות המבצעת רק באמצעות תעמולה ארצית והוצאה כבדה; שכן הממשלה מוקמת על בסיס המשקל הממשי בבית הנבחרים. הקביעה כי ראש הממשלה ממנה את השרים ומקים את הממשלה נועדה אף היא לשמור על איזון בין אחריות לסמכות. אם ראש הממשלה אחראי לניהול המדינה אך אינו יכול להרכיב את הצוות הביצועי שלו, אחריותו נעשית פורמלית בלבד, והממשלה הופכת למכלול מפוזר וחסר יעילות. סעיף זה קובע כי מי שחייב לשאת באחריות חייב גם להחזיק בסמכות להקים את צוותו שלו. הדרישה כי תחילת כהונת הממשלה מותנית בהצבעת אמון של בית הנבחרים היא הערובה הדמוקרטית החשובה ביותר של סעיף זה. כלל זה מונע מן הממשלה לקום רק מכוח מינוי פוליטי ולהתחיל בפעולתה ללא אישור נציגי העם. הצבעת אמון פירושה שלפני הפעלת הסמכות, על הממשלה להחזיק בלגיטימיות פרלמנטרית ברורה ופומבית. זוהי בדיוק הנקודה שבה הסמכות הביצועית נקשרת לאחריותיות פוליטית.
החלק הסופי של הסעיף, הקובע כי אם במהלך התקופה הממשלה נופלת או ראש הממשלה חדל מלכהן בתפקידו, ממשלה חדשה תוקם רק ליתרת אותה תקופה עצמה, נועד לשמור על הסדר ועל יציבותו של הלוח הפוליטי. אילו עם כל נפילת ממשלה הייתה מתחילה תקופה חדשה, היה המבנה הזמני של השלטון משתבש ונפתחת הדרך לניצול פוליטי. כלל זה מונע ממשבר פוליטי להפוך לכלי להארכה מעשית של הכוח או לאי סדר מוסדי. יחד עם זאת, הוא מאפשר להחליף במהירות ממשלה חדשה מבלי לשתק את המדינה.
סיכום: סעיף 57 נועד להבטיח כי הקמת הממשלה תהיה דמוקרטית, ברורה וברת ביצוע. סעיף זה קושר את ראש הממשלה לרוב הממשי בבית הנבחרים, קובע את הצבעת האמון כתנאי לתחילת הפעלת הסמכות, ובאמצעות כלל יתרת אותה תקופה עצמה מונע אי סדר וניצול פוליטי. התוצאה היא ממשלה שיש לה הן לגיטימיות פרלמנטרית והן יכולת לקום ללא עמימות וללא כאוס.
הרציונל של סעיף 58 – הממשלה
סעיף 58 נקבע כדי להבהיר באמצעות איזה מוסד מופעלת בדיוק הרשות המבצעת ומי נושא באחריות לניהול היומיומי של המדינה. בכל משטר פוליטי, אם גורם הביצוע עמום, האחריויות מתפזרות, קבלת ההחלטות נעשית איטית, וכל מוסד יכול להטיל את האשמה על אחר. סעיף זה, בקובעו כי הרשות המבצעת מופעלת על ידי הממשלה, מבהיר את מרכז הביצוע במדינה וקובע את האחריות.
העובדה שהממשלה מורכבת מראש הממשלה ומהשרים נועדה לכך שהרשות המבצעת לא תצטמצם לאדם אחד ולא תהפוך למכלול חסר מרכז וללא קוהרנטיות. ראש הממשלה הוא ראש הממשלה ומתאם פעולת הממשלה, והשרים נושאים כל אחד באחריות על חלק מניהול המדינה. הרכב זה מאפשר הן את הריכוז הנדרש לצורך קבלת החלטות והן את חלוקת ביצוע העניינים בין בעלי תפקידים מקצועיים. קביעת תחומי האחריות העיקריים של הממשלה, כלומר ביצוע החוק, ניהול העניינים הציבוריים, שמירת הסדר הציבורי, וביצוע התקציב והמדיניות הביצועית של המדינה, נועדה לכך שתפקידה של הממשלה יהיה מדויק וברור. הממשלה אינה רשאית להיות מחוקקת, לתפוס את מקומם של בתי המשפט, או לפעול מחוץ לשליחותה הביצועית. סעיף זה מבהיר את גבול שליחותה של הרשות המבצעת: הממשלה נועדה לביצוע ולניהול, ולא להשתלטות על כלל הסמכויות. אזכור ביצוע החוק בראש רשימת תפקידים זו הוא המרכיב האנטי עריץ החשוב ביותר של סעיף זה. במשטר חופשי, הממשלה איננה מקור החוק עצמו, אלא מבצעת החוק. פירוש הדבר הוא שלגיטימיות הפעולה הביצועית נובעת מן החוק, ולא מרצונם האישי של ראש הממשלה או השרים. כלל זה מונע מן הרשות המבצעת שרירות לב, שלטון אישי ופעולה החורגת מגבולות החוק.
כמו כן, ההבהרה המפורשת בדבר ביצוע התקציב והמדיניות הביצועית נועדה להבהיר כי הממשלה אחראית למימוש המעשי של החלטות שאושרו בדרך החוקית. סעיף זה הופך את הממשלה למוסד של פעולה וביצוע, ולא רק של הצהרת עמדה. עם זאת, מאחר שהתקציב והחוק שואבים את הלגיטימיות שלהם ממקור אחר, הממשלה נותרת במעמד של מבצעת, ולא של בעלת המשאבים או קובעת הכללים הסופיים.
סיכום: סעיף 58 נועד להגדיר את הממשלה כסמכות הברורה והאחראית לביצוע ענייני המדינה. סעיף זה גם מבטיח קוהרנטיות בניהול וגם שומר על גבולה הברור של הרשות המבצעת: הממשלה חייבת לבצע את החוק, ולא להעמיד את עצמה במקום החוק. כך מצטרפת היעילות הביצועית לריסון המשפטי של הכוח.
הרציונל של סעיף 59 – אחריות הקבינט
סעיף 59 נקבע כדי להבטיח שהממשלה, במעמדה המבצע, תישאר סמכות אחת ואחראית, וכי החלטותיה לא יהפכו למכלול של עמדות מפוזרות וסותרות. אם כל שר יוכל להציג החלטה רשמית של הממשלה כאילו הייתה רק החלטתו של אדם אחר, או להתחמק מאחריות למדיניות לאחר שאושרה, הקוהרנטיות הביצועית תתפורר וגם אחריותיות ממשית תהפוך לבלתי אפשרית. סעיף זה נכתב כדי למנוע בדיוק פיזור כזה.
העובדה שהשרים, בראשות ראש הממשלה, מרכיבים את הקבינט, נועדה להבהיר שהרשות המבצעת איננה רק אוסף של משרדים נפרדים זה מזה. הקבינט חייב להיות צוות ביצועי אחד הפועל תחת הנהגתו של ראש הממשלה, והחלטותיו חייבות להיות מוכרות בסופו של דבר כהחלטות הרשמיות של הממשלה. מבנה זה הוא תנאי הכרחי לתיאום בניהול המדינה. ההדגשה כי ההחלטות הרשמיות של הממשלה הן ההחלטות המשותפות של הקבינט, וכל השרים אחראים להן נועדה להבטיח שקבלת החלטות קולקטיבית תהיה מלווה באחריות קולקטיבית. הממשלה אינה יכולה לקבל החלטות במשותף ואז, בשעת האחריותיות, לאפשר לכל חלק ממנה להתחמק מן האחריות. כלל זה מבטיח שהממשלה תישאר, כלפי העם, בית הנבחרים והחוק, גוף אחראי אחד, ולא אוסף של בעלי תפקידים שאין ביניהם זיקה. עם זאת, סעיף זה שומר גם על אחריות אישית. הקביעה כי כל שר, בגבולות תפקידיו שלו, אחראי ונושא באחריותיות בנפרד נועדה להבטיח שלצד האחריות המשותפת של הקבינט, לא תיעלם אחריותם האישית של השרים. כלומר, שר אינו רשאי, באמתלה של אופייה הקולקטיבי של הממשלה, להתחמק מאחריותיות ביחס לתחום שליחותו שלו. חלק זה שומר על האיזון הנדרש בין אחדות הממשלה לבין אחריות אישית.
לסעיף זה יש גם תפקיד אנטי עריץ. במשטרים עמומים או חסרי אחריותיות, לעיתים מתקבלות החלטות חשובות, אך לאחר מכן איש אינו נושא באחריות ברורה להן. התוצאה היא כוח חסר בעלים ואחריותיות חסרת השפעה. סעיף 59 סוגר מצב זה: הממשלה כולה אחראית, וכל שר אחראי גם בתחום שלו. כך לא נותר כוח סמוי, ולא אובדת האחריותיות.
סיכום: סעיף 59 נועד להבטיח שהקבינט יהיה גם יחידה ביצועית קוהרנטית וגם גוף שבו כל חבר נושא באחריות ברורה. סעיף זה תומך בתיאום בניהול המדינה, באחריותיות ממשית, ובמניעת פיזור או היעלמות האחריות בתוך הרשות המבצעת.
הרציונל של סעיף 60 – ממשלת מעבר
סעיף 60 נקבע כדי להבטיח שבמרווח שבין נפילתה או סיומה של ממשלה אחת לבין הקמתה של ממשלה חדשה, המדינה לא תיקלע לריק ביצועי, לאי סדר מינהלי או להשתלטות פוליטית אופורטוניסטית. השלטון אינו יכול להישאר אפילו ימים ספורים ללא סמכות ביצועית, שכן ניהול העניינים היומיומיים, התשלומים, הביטחון והמשך השירותים הציבוריים חייבים להימשך. משום כך, הממשלה המכהנת תוסיף לכהן כממשלת מעבר עד לתחילת כהונתה של הממשלה הבאה.
ואולם, המשך כהונה זה נועד רק לשם שמירת הרציפות בניהול המדינה, ולא לשם המשך פעולתה של ממשלה מלאה ובעלת סמכות פוליטית רחבה. ממשלה שתקופתה הסתיימה, שהתפטרה, שהודחה, או שניתן נגדה אי אמון בידי הפרלמנט, שוב אינה רשאית לנצל את שעת חילופי השלטון כדי לשנות את כיוון המדינה. אילו הייתה ממשלה כזאת מחזיקה בסמכות מלאה, הייתה יכולה בימיה האחרונים לקבל החלטות גדולות, לבסס את אנשיה בתוך המבנה, או לכבול את המדינה להתחייבויות חדשות, בלא שתהיה לה תמיכה פוליטית מלאה. סעיף 60 נכתב בדיוק כדי לחסום דרך זו. משום כך קובע סעיף זה במפורש כי ממשלת המעבר מופקדת רק על ניהול העניינים השוטפים. משמעות הדבר היא שיש לבצע את הפעולות הדרושות להמשכיות ניהול המדינה, להמשך השירותים הציבוריים ולמניעת שיבוש, אך אין לממשלה זכות לנצל מצב זה לצורך קביעת מדיניות חדשה או למתן כיוון חדש לשלטון. הגבלה זו מבהירה את הגבול שבין "המשך הניהול" לבין "המשך המשילות בסמכות מלאה". האיסור על שינויים יסודיים במדיניות הציבורית נועד להבטיח שממשלה שהלגיטימיות הפוליטית שלה פקעה לא תוכל לקבל החלטות חשובות ומכוונות דרך. האיסור על מינויים בכירים נועד למנוע מממשלה יוצאת לבסס את אנשיה בעמדות מפתח ולהטיל צל על הממשלה הבאה. האיסור על יצירת התחייבויות ארוכות טווח ועל כריתת חוזים גדולים נועד אף הוא להבטיח שממשלת מעבר לא תוכל לחייב את עתידה הכספי, המינהלי או הפוליטי של המדינה בלא גיבוי פוליטי מלא.
לסעיף זה חשיבות גם מן ההיבט האנטי עריץ, משום שאחת מדרכי הניצול של הכוח מתרחשת דווקא בתקופות מעבר, כאשר ממשלה העומדת לצאת מבקשת, בפרק הזמן של ריק פוליטי, להותיר את ההשפעה המתמשכת המרבית על מבנה המדינה. סעיף 60 הופך תקופה זו מהזדמנות להשפעה ולהתבססות לתקופה מוגבלת ומינהלית בלבד.
סיכום: סעיף 60 נועד להבטיח כי חילופי השלטון יהיו גם רצופים וגם חסינים מפני ניצול לרעה. סעיף זה מבטיח שהמדינה לא תיקלע לריק ביצועי בפרק הזמן שבין שתי ממשלות, ובו בזמן מבטיח כי ממשלת המעבר לא תוכל לנצל מצב זה לצורך החלטות גדולות, מינויים בעלי השפעה או התחייבויות כבדות. זהו האיזון הנדרש בין המשך ניהול המדינה לבין מניעת ניצול לרעה בתקופת המעבר.
הרציונל של סעיף 61 – הגבלת כהונת ראש הממשלה
סעיף 61 נקבע כדי להבטיח שמעמדו של ראש הממשלה, אף שעליו להיות חזק ויעיל, לא יהפוך למעמד של הישארות ארוכת טווח ושל ריכוז אישי של כוח. במשטרים פוליטיים, סכנת העריצות אינה נובעת רק ממוסדות שאינם נבחרים. לעיתים גם בעל תפקיד נבחר, או מי שעולה מתוך רוב, אם יישאר בשלטון זמן רב מדי, ייצור בהדרגה רשתות של השפעה, נאמנות ושליטה מינהלית ופוליטית, ויערער את איזון הרשויות לטובתו. סעיף זה נכתב כדי לרסן בדיוק סכנה זו.
קביעת תקופת כהונתו של ראש הממשלה לארבע שנים נועדה להבטיח שלממשלה יהיה די זמן לתכנון, לביצוע ולהערכת התוצאות. אם התקופה קצרה מדי, הממשלה תישאר כל העת באווירה של הישרדות ותחרות פוליטית, ולא תמצא די הזדמנות לנהל את המדינה באופן יעיל. ארבע שנים הן פרק זמן המאפשר גם ביצוע ממשי של מדיניות וגם מונע מפרק האחריותיות להתארך יתר על המידה. עם זאת, הכלל שלפיו איש אינו יכול להיבחר לתפקיד ראש הממשלה ליותר משתי תקופות כהונה נועד להבטיח שהכוח הביצועי לא יתקבע בידי אדם אחד. במבנה זה, ראש הממשלה איננו בעל תפקיד חלש או טקסי. הוא הסמכות הביצועית העליונה במדינה ובעל הכוח הממשי בניהול הממשלה. לכן, אם תפקיד זה יישאר בידי אדם אחד במשך תקופות ממושכות, תגבר הסכנה של פרסונליזציה של הכוח, שחיקת המוסדות ותלות הממשלה ברצונו של אדם אחד. הגבלת הכהונה חוסמת דרך זו. ההבהרה המפורשת כי הגבלה זו חלה בין ברציפות ובין שלא ברציפות נועדה למנוע עקיפה של הסעיף. אילו נאסרו רק תקופות כהונה רצופות, היה אדם אחד יכול, באמצעות הפסקה קצרה או הסדר פורמלי בלבד, לשוב למעשה לשלטון שוב ושוב ולשחזר את אותו ריכוז כוח. סעיף זה מבקש להציב תקרה ממשית לכהונה בתפקיד, ולא מגבלה שניתן לעקוף בקלות באמצעות תמרון פוליטי.
סעיף זה יוצר איזון חשוב. מצד אחד, ראש הממשלה חייב להישאר בתפקיד די זמן כדי שיוכל לנהל את המדינה. מצד אחר, אין הוא רשאי להישאר זמן כה רב עד שהתפקיד עצמו יהפוך למנוף לצבירת כוח אישי. הגבלת שתי התקופות יוצרת איזון זה: זמן מספיק למשול, בלי לאפשר לכוח הביצועי להפוך לנכס אישי.
סיכום: סעיף 61 נועד להבטיח כי ראש הממשלה יוכל לנהל את המדינה ביציבות ובסמכות מספקות, אך לא יוכל להישאר ללא הגבלה בראש הרשות המבצעת. סעיף זה תומך ביעילות הביצועית, בחילופי שלטון, ובמניעת היווצרותו של ריכוז אישי של כוח ושחיקת המבנה האנטי עריץ של המשטר.
הרציונל של סעיף 62 – השירות הציבורי
סעיף 62 נקבע כדי להבטיח שהמערך המינהלי של המדינה לא יהיה כלי לשלטון מפלגתי, אישי או זמני, אלא מבנה מקצועי, יציב וכפוף לחוק לניהול המדינה. אם המנגנון הביצועי יהפוך עם כל שינוי פוליטי למקום של חלוקת שלל, חילופי כוח אדם נרחבים וטיהורים סיעתיים, ניהול המדינה יתרוקן ממומחיות ומרציפות, והממשלה, במקום להישען על סדר מינהלי, תישען על רשתות של נאמנות אישית ופוליטית. סעיף זה נכתב כדי למנוע בדיוק מצב זה.
ההדגשה כי השירות הציבורי חייב להתנהל על יסוד כישרון, חוק וניטרליות מינהלית נועדה להבטיח שהעבודה המינהלית תהיה כפופה לכשירות ולכללים, ולא לקרבה אל מוקדי הכוח. במשטר המבקש להיות גם יעיל וגם אנטי עריץ, הגיוס והניהול של המערך הביצועי חייבים להיעשות על בסיס יכולת, ניסיון ואמות מידה ברורות, ולא על בסיס נאמנות מפלגתית, קשר אישי או הנוחות הפוליטית של הממשלה המכהנת. הדרישה כי גיוס, מינוי, קידום ופיטורים ייעשו רק על בסיס כשירות ואמות מידה ברורות היא המחסום החשוב ביותר מפני הפיכת המנגנון הביצועי לכלי של תגמול וענישה פוליטיים. אם הממשלה תוכל להפוך תעסוקה, קידום או פיטורים לתלויים ברצונה הפוליטי, המערך המינהלי ישנה בהדרגה את אופיו משירות ציבורי לשירות אישי וסיעתי. במצב כזה, עובד הציבור, במקום לבצע את החוק, ייאלץ לחפש את שביעות רצונו של הדרג הפוליטי. סעיף זה קוטע מעגל זה. כלל זה נועד להבטיח שהממשלה לא תוכל להשתמש במשרה, במעמד ובקידום המינהלי כאמצעים לתגמל את תומכיה, להעניש את מתנגדיה, לסלק את יריביה או לחלק טובות הנאה בין מקורביה. אחת הדרכים המתמשכות שבהן עריצות מתקבעת היא בדיוק בכך שהממשלה ממלאת את המבנה המינהלי בכוחות תלויים ומסלקת מתנגדים או ניטרליים. סעיף 62 קובע כי המערך הממשלתי איננו קניינה של המפלגה השלטת, ואסור שיהפוך עם כל חילופי שלטון לזירה של נקמה או חלוקת טובות הנאה.
הקביעה כי עובדי המדינה, במילוי תפקידיהם, כפופים רק לחוק נחוצה גם היא לשמירה על עצמאות מקצועית ועל תקינות המינהל הציבורי. עובד ציבור אינו צריך להיות מוכרח לבחור בין החוק לבין הוראה בלתי חוקית, הוראה מפלגתית או עניין אישי של בעל תפקיד בכיר. סעיף זה מבקש להבהיר כי בתוך המנגנון המינהלי, מקור החובה הסופי הוא החוק, ולא רצון אישי או לחץ פוליטי.
סיכום: סעיף 62 נועד להבטיח שהמנגנון הביצועי של המדינה יישאר מקצועי, ניטרלי וכפוף לחוק, ולא יהפוך לכלי לבניית נאמנות פוליטית ולחלוקת טובות הנאה. סעיף זה תומך הן ביעילות הממשלה והן ביסוד האנטי עריץ ביותר של המינהל הציבורי: שהמערך הממשלתי ישרת את החוק, ולא מפלגה או אדם.
הרציונל של סעיף 63 – מכרזים וחוזים ציבוריים
סעיף 63 נקבע כדי לסגור את השער המרכזי של השחיתות הציבורית בניהול המדינה. בפועל, אחד המקומות החשובים ביותר שבהם מתחילה השחיתות הוא בדיוק תחום המכרזים והחוזים הציבוריים, שבו כסף ציבורי, זכות יתר ציבורית והתחייבויות ציבוריות עלולים, במקום לשרת את העם, להפוך לכלים של חלוקת טובות הנאה, בניית נאמנות פוליטית וביזה מאורגנת. אם תחום זה יהיה חסר כללים, מוסתר או בלתי תחרותי, השחיתות תהפוך מחריג לכלל.
ההדגשה כי מכרזים וחוזים ציבוריים חייבים להיות תחרותיים, שקופים, פומביים וניתנים לביקורת נועדה להבטיח ששום בעל תפקיד או מוסד לא יוכל לחלק משאבים ציבוריים מאחורי דלתיים סגורות בין מקורבים, חברות מועדפות או רשתות השפעה. הדרישה שיהיו תחרותיים חוסמת את הדרך למונופול ולהענקה שנקבעה מראש. הדרישה שיהיו שקופים ופומביים מאפשרת פיקוח ציבורי, תקשורתי ומשפטי. הדרישה שיהיו ניתנים לביקורת פירושה שכל החלטה חייבת להישען על מסמכים, על יסוד חוקי ועל אפשרות לבחינה מחדש, ואסור שתהיה חסינה מאחריותיות. האיסור על הענקת חוזה או זכות יתר על בסיס טובות הנאה, אפליה, ניגוד עניינים או הליך סמוי נועד להבטיח שהחוק לא יבקש רק את מראית העין של תחרות, אלא גם יבטיח את מהותה התקינה. השחיתות בדרך כלל אינה מתרחשת רק באמצעות הפרה גלויה של החוק. לעיתים מכרז מתקיים למראית עין, אך התוצאה נקבעת מראש, או שמקבל ההחלטה עצמו או מקורביו הם הנהנים, או שמידע מוסתר במכוון. סעיף זה מכוון בו בזמן גם לדרכים סמויות אלה. החובה לפרסם את התנאים, הצדדים, הסכום וההתחייבויות העיקריות של החוזים הציבוריים נועדה להבטיח שהציבור ומוסדות הפיקוח יוכלו להבין מה הוענק, באיזה מחיר, למי, ובאיזו התחייבות. אם יסודות עיקריים אלה יישארו מוסתרים, השחיתות תוכל להסתתר תחת כיסויו של חוזה רשמי, ואיש לא יוכל לגלות אותה בזמן. השקיפות כאן איננה רק עיקרון מינהלי. היא כלי ישיר למניעת שחיתות.
העובדה שהפרת סעיף זה נחשבת שחיתות ציבורית ומביאה לבטלות החוזה, הדחה מן התפקיד, פיצוי על הנזק ועונש חמור על פי חוק נועדה להבטיח שאיסור זה לא יהיה רק המלצה מוסרית. בתחום החוזים הציבוריים, אם העונש חלש, הרווח מן השחיתות עולה על מחירה. סעיף זה קובע במכוון מנגנון אכיפה חמור, כדי שבעל התפקיד מקבל ההחלטה ידע כי ניצול לרעה של כסף ציבורי וזכות יתר ציבורית איננו עבירה מינהלית פשוטה, אלא פגיעה ישירה בזכויות הציבור ובאמון הלאומי. גם תפקידו האנטי עריץ של סעיף זה ברור. ממשלות מושחתות אינן משמרות את עצמן רק בכוח. לעיתים, באמצעות חוזים, זכויות יתר וחלוקת טובות הנאה, הן בונות רשתות תלות וקונות נאמנות. סעיף 63 מכוון למקור ההזנה הזה של השחיתות הפוליטית ומונע ממשאבים ציבוריים להפוך לכלי לקניית תמיכה, להשתקת יריבים או לביצור הכוח.
סיכום: סעיף 63 נועד להפוך את המכרזים והחוזים הציבוריים מאחד המקומות המרכזיים ביותר ליצירת שחיתות לאחד החלקים השקופים ובני האחריותיות ביותר בניהול המדינה. סעיף זה מגן בו בזמן על הכסף הציבורי, על האמון הציבורי ועל תקינות השלטון, ובהכירו בהפרתו כשחיתות ציבורית ובקובעו בטלות חוזה, הדחה, פיצוי על הנזק ועונש חמור על פי חוק, הוא חוסם ככל האפשר את הדרך לטובות הנאה ולביזה מאורגנת.